הספר איתו אנחנו מתחילים (למרות שבאנגלית הוא בכלל הספר השמיני בסדרה. אני תוהה אם הייתה החלטה מושכלת סביב סדר התרגום לעברית של הסדרה הזאת, או שכל פעם עשו הגרלה מחדש) הוא "הילדה שצעקה… 'מפלצת!'"
משפט המפתח בעברית: מי יעצור את המפלצת מהספרייה?
משפט מפתח קדמי באנגלית: יש לה את הבעיה הכי מפלצתית שיכולה להיות!
משפט מפתח אחורי באנגלית: היא מספרת את האמת… אבל אף אחד לא מאמין!
אני חושב שאפשר לסכם שהעברית ניצחה כאן.
אף אחד לא אוהב מטלות קריאה מעצבנות, בייחוד לא כשצריך להגיש אותן אל ספרן המשונה ומאיים מעט. גם לוסי לא אוהבת את מטלות הקריאה, אבל היא מנצלת אותן כדי לחפש בספרייה ספרי אימה. כי אם יש משהו שלוסי אוהבת, זה מפלצות. לקרוא עליהן, לספר עליהן, ובעיקר – להפחיד את אחיה הקטן.
אבל לוסי עומדת ללמוד על בשרה את הלקח של הילד שצעק זאב – אם אתה כל הזמן מזהיר מפני משהו, אף אחד לא יאמין לך כשזה יקרה באמת. וכשלוסי רואה את מר מורטמן, הספרן, הופך למפלצת לנגד עיניה – אף אחד לא מאמין לה!
אגב, אל תצפו לראות את הספרן מצמח שש זרועות, או הופך לחרק עצום, או אפילו אוכל אנשים להנאתו. הוא מפלצת די שקטה וחביבה; הראש שלו מתנפח, הוא אוכל קצת זוחלים, ובעיקר – מתבודד לו בספרייה ולא מזיק לאיש. אבל לוסי אובססיבית: היא חייבת להוכיח לכולם שהספרן הוא אכן מפלצת, ושהיא דוברת אמת!
כדי לעשות את זה היא מתגנבת שוב ושוב לספרייה ולבית של מר מורטמן, כי הכלל הראשון ליצירות אימה הוא שהדמות הראשית צריכה להיות מטומטמת וידוע שאין דרך טובה יותר להוכיח שמישהו מפלצת מאשר להגיש לו את הראש שלך על מגש של כסף, לא כך?
למרבה האימה, ההורים של לוסי מחליטים להזמין את מר מורטמן לארוחת ערב…
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
כלומר, הם אוכלים את מר מורטמן לארוחת ערב! מתברר שלוסי ומשפחתה הם כולם מפלצות, והם מחסלים כל מפלצת אחרת שתגיע לאיזור כדי שלא תפחיד את התושבים (הם אוהבים לגור שם)! תודו שהופתעתם.