מישל האריסון (תרגום: כנרת היגינס-דוידי)
ספר שני בטרילוגיה. נערה מנסה להציל את אחיה, שנחטף בידי פיות לפני שנים.
אני אוהב סיפורי פיות. כשהם מבוצעים טוב, כמובן. פיות אפלוליות, עם קסם אמיתי, אשר בחברתן אתה צריך תמיד לשמור על גבך ועל מוצא פיך.
הספר הראשון בטרילוגיה הזאת, 13 האוצרות, הציג לנו את הדמויות הראשיות: טינה ופביאן, שמתגוררים באחוזה יחד עם פלורנס, סבתה של טינה, וווריק, אביו של פביאן. כולם מודעים לפיות (אם כי, רק הבנות בחבורה הזאת יכולות לראות אותן), שנמצאות בכל מקום – ובעיקר ביער החשוך והמפחיד.
הספר הקודם גם הציג לנו את רד, הנערה שאחיה נחטף בידי פיות לפני שנים, ומאז היא מנסה להציל אותו ולנקום את נקמתה. במידה רבה, זהו הספר שלה. בסוף הספר הקודם נשאבה רד אל עולם הפיות, ובספר הזה אנחנו מלווים אותה בניסיונה לשרוד בעולם האפל והבוגדני הזה, ולהגיע אל חצר המלוכה של בני הפיות כדי לדרוש את אחיה בחזרה.
אבל שום דבר לא מגיע בקלות! אצילי הפיות שולחים את רד למשימה כמעט חסרת סיכוי: למצוא את שלושה עשר הקמעות שפוזרו ברחבי הארץ, ועל כל אחד מהם הוטלה קללה ייחודית. יחד עם חבריה, ועם כמה קסמים שנאספו לאורך הדרך, יוצאת רד למסע אחר הקמעות- ואחר עקבותיו של אחיה.
ספר ההמשך בהחלט מתעלה על הספר הראשון. הוא אפל ממנו, מורכב ממנו, והעלילה רחבה הרבה יותר. סיפורה של רד נוגע ללב, והדמויות כולן מעניינות ומרתקות. גם עולם הפיות מוצג בצורה מוצלחת (ברובו; חצרות האצולה של הפיות הוצגו בצורה קצת פשטנית לטעמי). אם נהניתם מהספר הראשון – אתם תהנו גם מהספר הזה.