מישל האריסון (תרגום: כנרת היגינס-דוידי)
ספר אחרון בטרילוגייה. על רואן להתמודד עם עברה הרודף אחריה.
לכאורה, חייה של רואן לא היו יכולים להיות טובים יותר. לראשונה, יש לה משפחה; היא חיה באחוזה גדולה יחד עם חברה פביאן; היא גילתה מי היא, ומה קרה לילד אחריו חיפשה שנים כה רבות; היא ניצלה מזעמם של אצילי הפיות.
אבל העבר רודף אחרי רואן, ולא נותן לה לשבת בשלווה. אלדריץ', בן הפיות האכזר שרואן נטשה אל מותו, השתחרר מכלאו והוא רודף אותה; והקובן, אותה קבוצה מסתורית אליה השתייכה רואן ועמה הצילה ילדים חטופים מידי הפיות, דורשת מרואן לשוב לתפקידה.
משימה אחת אחרונה: זו ההתחייבות של רואן. אבל המשימה הולכת ומסתבכת, ומערבת את כל חבריה של רואן, בעלילה אפלה שמלאה בפיות נקמניות, בגידות, סודות בלי סוף והמון, המון מוות.
המון מוות: אין ספק שהספר הזה הוא קפיצת מדרגה רציני ברמת האפלוליות של העלילה, ויכול להיות שילדים שקראו את הספרים הקודמים ירצו לחכות טיפה לפני שהם קוראים את הספר הזה. הוא בהחלט יותר מפחיד, ויש בו כמה תיאורי מוות לא נעימים בכלל.
הספר הזה סוגר את הטרילוגיה היטב; משתמש בקצוות שנותרו פתוחים וקושר אותם יחדיו לעלילה אחת מלאה במסתורין, מתח ורגש. אמנם היו כמה צירופי מקרים או קפיצות בעלילה שהייתי צריך להתאמץ כדי לקבל אותן, אבל בסופו של דבר – זה ספר טוב, וכל מי שאהב את הספרים הקודמים בטרילוגיה ייהנה ממנו.