רואלד דאל (תרגום: יעל ענבר)
סיפורה של ילדה גאונה שההורים שלה מתייחסים אליה במקרה הטוב כמו אל מסטיק שנדבק מתחת לכסא, ושל מורה שמנסה להביא חום ואהבה לילדי הכיתה שלה למורת רוחה של המנהלת המרושעת והמפלצתית.
רואלד דאל. שתי המילים האלה הן כמעט מילים נרדפות ל'ספר שקורים בו דברים הזויים אם לא גרוטסקיים'. ואיך עוד אפשר לקרוא לספר שבו מנהלת נועלת ילדים בארון, מיידה אותם באוויר או מכריחה לאכול אותם עוגה בגודל של מכונית?
מטילדה היא ילדה חכמה. אפילו גאונה. והיא מודעת לזה היטב (מה שגורם לה להיות מעט מתנשאת, אבל היא חמודה אז נסלח לה). אבל לצערה, ההורים שלה לא שמים לב לכך – למעשה, לא נראה שאכפת להם ממנה בכלל. היחס שלהם אליה מתמצה בלדחוף לה ליד ארוחה לחימום במיקרוגל ולהורות לה להפסיק לקרוא ולהתחיל להסתכל קצת בטלוויזיה, כמו בן אדם נורמלי.
בנסיון להשיג צומי, מטילדה מתחילה להעניש את ההורים שלה בצורות ססגוניות, ובנסיון להשיג אתגר לשכל הענק שלה היא לוקחת מהספרייה יותר ויותר ספרים, יותר ויותר כבדים.
החיים של מטילדה, שנראה שמגיעים לאיזון מסויים, הולכים ומשתבשים כאשר היא מתוודעת למנהלת האיומה, העלמה אגאתה טרופדורס, שמבחינתה התעללות בילדים היא שיטת החינוך הטובה ביותר. בעזרת המורה הנחמדה העלמה מרשמלו, ובאמצעות כוחות שמטילדה לא שיערה שנמצאים בתוכה, עליה להתמודד עם המצב.
זה ספר ממש כיפי. רואלד דאל לוקח פה דברים שילדים רבים עוברים (הפחד ממנהלת אימתנית; ההרגשה שלהורים לא אכפת ממך; ההרגשה שאתה חכם יותר מאחרים; וכדו') ומעצים אותם, מגזים אותם ומנפח אותם. זה יוצר הזדהות, זה כיף, זה מגניב, וכן – זה גם גרוטסקי והזוי. רואלד דאל, כבר אמרתי?