אלופי וילובי

טלבוט ביינס ריד (תרגום: אוריאל אופק)

ספר חביב על פנימייה בריטית. מומלץ לחובבי הסוגה.

יש לי חיבה לא מוסברת לספרי פנימיות. פנימיות בריטיות, כמובן. עם נערים בתלבושת אחידה מעומלנת, מורים קשוחים, תעלולים נבזיים ומאבקי מעמד בלתי פוסקים. 'אלופי וילובי' – שנכתב לפני כמאה חמישים שנה – הוא מהקלאסיקות של הסוגה הזו.

וילובי הוא בית ספר יוקרתי לבנים. הוא מחולק לשלושה אגפים – אגף המנהל, ובו התלמידים הטובים בספורט; אגף פרט – ובו הספורטאים המצטיינים של בית הספר; ואגף ולץ' – היכן שכל הפרחחים חסרי המשמעת נמצאים. בפנימיית וילובי יש חלוקת מעמדות ברורה ומוחלטת: התלמידים הצעירים (הפגים) משרתים את התלמידים הבוגרים; לכל אגף יש ראש אגף ומתחתיו צוות של משגיחים, שמשליטים סדר בפנימייה; ועל כולם מנצח המוכתר – התלמיד העומד בראש כולם, ונהנה מאמונם של המנהל והתלמידים גם יחד.

אך כאשר מתחילה שנת הלימודים החדשה, המנהל בוחר למנות למוכתר את רידל – תלמיד טוב אך ביישן – במקום את בלומפילד, התלמיד המקובל והספורטאי המצטיין. בפנימיית וילובי הספורט הוא חזות הכל; מירוצי סירות ומשחקי קריקט הם מה שקובע את מעמדו של אדם, ורידל – החנון של בית הספר – נתפס מייד כחלש וחסר אופי. תלמידי הפנימייה מתמרדים כנגד ההחלטה; ומכאן הספר נכנס לסחרחרת אירועים, בזמן שרידל ובלומפילד מנסים להתנהל ביושר אחד כלפי השני, ורידל מחפש את מקומו במארג החברתי – ומחליט לנסות להפוך את הקערה על פיה ולזכות באמונם ואהבתם של התלמידים.

מאוד נהניתי מהספר. הדמויות המעולות ועלילת הפנימייה שנכתבה היטב שאבו אותי פנימה, ושקעתי בדמיונות על איך הייתה נראית הפנימייה בה אני למדתי אם רק היה בה נהר גדול לשוט בו בימי שישי. רידל ובלומפילד הם שני נערים הגונים וטובי לב, שמנסים כל אחד בדרכו להצליח במאבק החברתי תוך כדי שמירה על הכללים וסיוע לנערים אחרים.

לצערי, ריד בוחר בפתרון ה'קל' כאשר הוא גורם לרידל להתעניין יותר בספורט (וכמובן להצליח) כדי לזכות באהדת התלמידים. לטעמי, היה עדיף אם רידל היה מצליח להתחבב על התלמידים תוך שהוא נאמן לחוסר האהדה שלו לספורט, אבל כך או כך- הספר כתוב היטב ומעניין, ואני ממליץ עליו בחום לכל מי שאוהב את הסוגה. קלאסיקה אמיתית.