ק"ס לואיס (תרגום: גדעון טורי)
ארבעת ילדי פיוונסי מוצאים שוב את דרכם אל נרניה, ומגלים שהמצב השתבש בהעדרם.
אני זוכר כשנתקלתי בספר הזה בפעם הראשונה בספרייה – זה היה כמה שנים אחרי שקראתי את האריה, המכשפה וארון הבגדים, ולא ידעתי בכלל שיש לו המשכים. התגלית הייתה מפתיעה ומשמחת, וגרמה לי להרגיש בדיוק כמו ילדי פיוונסי בספר הזה.
בדרכם לבית הספר, מוצאים את עצמם ילדי פיוונסי נמשכים אל עבר עולם אחר. הם מגיעים אל חורבות עתיקות, ומנסים להבין כיצד הגיעו לשם ומדוע. מסע החיפושים שלהם באיזור מוביל לכמה תגליות מפתיעות…
בינתיים, המצב בארץ נרניה רע ומר; העוצר מירז המרושע השתלט על הארץ, גירש את החיות המדברות והקים בתי ספר (הו לא! כמו כן, זה המקום לציין שלואיס ממש, אבל ממש שונא בתי ספר, והוא לא מפספס הזדמנות להשתמש בהם כסימבול לרוע). הנסיך הגולה כספיאן הוא תקוותם האחרונה של אנשי נרניה המקוריים – אבל אם הוא לא יצליח לזמן לעזרתו את אסלן הכביר או לפחות את ארבעת המלכים האגדיים מקייר פרוול, איזה סיכוי יש לו להשתלט על המלוכה?
זה ספר חביב, והפגישה המחודשת עם נרניה נחמדה, אבל כאן זה נגמר. רוב מוחלט של הספר הוא אקספוזיציה מאוד, מאוד ארוכה (והספר קטן ממש!), שלאחריה העלילה בגדול פשוט… נגמרת.
אבל תקראו אותו בכל זאת. הספרים הבאים בסדרה הרבה, הרבה יותר טובים.