תפריט סגור

מסכת תהום

איל חיות-מן

נער ביהודה שאחרי החורבן מתחיל ללמוד בישיבתו של אחד מגדולי התנאים, ומחפש אחר כוח עליון וחזיונות נבואיים – תוך שהוא מוכן לשלם מחירים הולכים וגדלים למען השגת מטרתו.

ממלכה עתיקה נכבשה בידי צבא האימפריה. העיר הקדושה של הממלכה חרבה, וכעת אלו ששרדו את המלחמה מנסים לבנות מחדש את עולמם, ליצור מן האפר חברה שתצליח לתפקד בלי חלקים בסיסיים ממנה, ולחדש את המערכת הדתית השבורה שלה.

החברה נשלטת בידי חכמים מכמה קבוצות שונות, חלקן חולקות זו על זו בעזות וחלקן קרובות יותר; חלק מן החכמים שייכים לשושלות אצולה עתיקות יומין, ואחרים – הגיעו מן השדה והכפר ועלו לגדולה. החכמים האלה נפגשים, דנים ומחליטים החלטות הרות גורל לחייו של העם כולו. בשאר הזמן, כל אחד מהחכמים חי בעירו שלו, ושם הוא מטפח את תלמידיו ובונה לעצמו את בסיס הכוח הפוליטי שיאפשר לו להטות את גורל העם בהתאם להשקפת עולמו וערכיו.

אבל בסתר, מעט מהחכמים יודעים שהאסון שהתחיל עם המלחמה עוד לא נגמר: משהו בסיסי נשבר בעולם, וכוחות האופל מאיימים להציף אותו ולהשמיד את הכל. החכמים האלו מוכנים לעשות הכל כדי להצליח לפתור את המצב, אבל הם חלוקים לגבי הדרך הנכונה לעשות זאת – והמחלוקת הזאת עשויה להביא לאובדן של הכל.

אל תוך הסערה הגועשת הזאת נכנס נער צעיר, שגורש מביתו בעקבות אהבה אסורה, והייעוד שאביו ייעד אותו אליו מלידה מונח כריחיים על צווארו. הנער הזה יצטרך לנווט במים הפוליטיים הגועשים של החכמים, תוך שהוא מנסה להגיע אל משאת נפשו – שליטה בכוח הקסום הנסתר של העולם – ולא משנה שהמחירים בדרך הולכים וגדלים.

אה, כן. כל זה קורה בממלכת יהודה שאחרי חורבן בית המקדש השני; דמויות החכמים מבוססות על התנאים וקורות החיים (והמדרשים) שלהן; והנער – גיבור הסיפור – הוא אלישע בן אבויה, אותו תנא שבסוף ימיו כפר בעיקר, איבד את שמו (וקיבל את הכינוי 'אחר'), ונאמר כי שערי תשובה ננעלו בפניו.

'מסכת תהום' הוא ספר הביכורים של איל חיות-מן, והוא ספר טוב. הכתיבה יפה מאוד, בשפה שמצליחה להיות עדכנית וזורמת ועם זאת להדהד את שפת המשנה, ומצליחה להיות פיוטית בלי להיות מעיקה. העלילה אמנם לא חדשנית באופן מיוחד, אבל היא כתובה היטב, יש בה תפניות לא צפויות והיא מותחת ומסקרנת. תחום פנטזיית המקור בארץ אינו גדול, והספר הזה כנראה יהיה (ובצדק) נציג בולט של הז'אנר מעתה והלאה, מאחר שהוא איכותי, מהוקצע וברמה 'של הגדולים', מה שנקרא.

עם זאת, הספר לא חסר פגמים. באופן אישי, הרגשתי קושי להתחבר לדמויות בספר: כמעט כל הדמויות בספר אינטרסנטיות, לא נחמדות, אפילו אגואיסטיות במובן מסויים; הן כתובות כולן היטב, אבל היה קשה לי למצוא דמות שהתחברתי אליה והזדהיתי איתה – לפחות מבין הדמויות הראשיות. בנוסף, משהו בקול הדובר בספר היה מרוחק לטעמי, וזה עוד דבר שהפריע להזדהות עם הגיבור הראשי.

חסרון נוסף של הספר נמצא בצד היהדות שלו. מעבר למעט טעויות וחוסר דיוקים (מהם קטנים יותר, מהם גדולים יותר) – ואמנם אי אפשר לספר מבלי שגיאות, אבל מדי פעם תהיתי עד כמה נעשה עליו מעבר של עין בוחנת מהצד הזה של הדברים במהלך העריכה – היו לספר כמה בעיות מרכזיות, שגורמות לי להסתייג מלהגדיר אותו כ"פנטזיה יהודית בכיכוב התנאים".

קודם כל, אין בספר אלוקים. הוא מוזכר מדי פעם, כן, אבל הוא לא מהווה נקודה משמעותית עבור אף אחד מהדמויות. כשדמויות בספר מתפללות, צמות, מקריבות קרבנות, שומרות שבת וכדו' – שום דבר מזה לא נעשה כחלק מקשר בין אדם לאלוקיו, שום דבר מזה לא נעשה כיחס, כתנועה, של אדם כלפי מעלה. חיות-מן הופך בספר את ההלכה והתורה למשהו טכני, כמעט מדעי; הדמויות מתייחסות לענייני טומאה וטהרה, לשמירת שבת, לתפילה, אבל פשוט כי זו הפיזיקה שהם מתעסקים איתה ועושים לה מניפולציה. טהרה גורמת לכך וכך; טומאה כזאת גורמת לכך וכך; השיקול האם להטמא או להטהר נובע מההשלכות הפיזיקליות של המעשה, ולא מתוך מחשבה רוחנית יותר.

גם בצד עבודת המצוות של הדמויות עצמן – הדמויות אמורות להיות תנאים, אנשים אדוקים שמאמינים באופן רציני במה שהם אומרים ועושים; בפועל, מרגיש כאילו כל הדמויות משחקות במשחק ציני שבו המטרה היא להצליח לרמות את החוקים על ידי פלפולים, עיקומים ועיגולי פניות. לכל אחד יש משהו שהוא רוצה להשיג, ואם ההלכה עומדת בדרכו אז הוא יעקם את ההלכה ויזיז אותה הצידה.

לזה מצטרפים דברים כמו תנאים שכל כולם מלאים בעוקצניות, אינטרסנטיות ושנאת האחר; תלמידי חכמים שמלבינים פנים ברבים בדרך קבע; ועוד כמה דברים שבעיניי היו גרוטסקיים, על סף הפלצות, ובעיקר מלאים בעבודה זרה. היו כמה וכמה רגעים בספר שפשוט הרמתי גבות ולא ידעתי איך להגיב על הדברים שאני אמור להאמין שהתנאים אומרים ועושים.

אז אם לסכם. 'מסכת תהום' הוא ספר טוב, כתוב היטב ומהנה לקריאה. ועם זאת, הוא לא ספר פנטזיה יהודית, והוא לא ספר על התנאים. הוא ספר פנטזיה אפית, שמשתמש מתוך הרבה ידע וכשרון במושגים ומונחים מעולם המשנה, הקבלה וההיסטוריה היהודית. הוא ספר ראשון בטרילוגיה, ובהחלט סיימתי אותו עם ציפייה לספר הבא. נקווה שהוא יגיע מהר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *