גר"ר טולקין (תרגום: אוריאל אופק, מיכל אלפון, יעל ענבר, יחיעם פדן)
ספר נחמד ביותר של גדול סופרי הפנטזיה. ויש בו את אחד הדרקונים הכי טובים שקראתי.
כשאנשים חושבים על השם טולקין, ישר עולה להם לראש "שר הטבעות" או "ההוביט". אם הם טולקינאים מתקדמים יותר, הם עשויים גם לחשוב על הסילמריליון. או במילים אחרות- קרבות אפיים; גמדים (או גמדאים?) ואלפים (או עלפים או בני לילית, אנחנו לא גזענים פה). אבל טולקין כתב עוד דברים, ובין השאר- שירים וסיפורים קצרים. הספר הזה אוסף כמה מהם.
הסיפור הראשון שאנחנו פוגשים כאן הוא 'האיכר ג'יילס בן הכפר דון'. הסיפור מתאר את הגעתו של דרקון לממלכה, וכיצד איכר פשוט עם חרב קסומה (בעלת השם המעולה אץ-קוצץ) נשלח להרוג אותו. אבל כל מי שמצפה לסיפור אפי עומד להיות מופתע מאוד. זה סיפור הומוריסטי וסאטירי, ולפעמים כמעט הרגשתי צורך לוודא שאני קורא משהו של טולקין ולא של פראצ'ט. זה סיפור מעולה, והדיאלוגים עם הדרקון הם מהדיאלוגים הטובים שקראתי!
מכאן הספר ממשיך לקובץ פואמות תחת הכותרת 'הרפתקאות טום בומבדיל'. זהו קובץ פואמות שלכאורה נכתב בידי תושבי הארץ התיכונה (כמה שירים נחשבים לשירים הוביטיים עממיים, אחרים נכתבו על ידי בילבו או סאם וכו'). השירים נעים בין משעשעים, סתמיים ומעולים (אם כי אני מאמין שכאן סוגיית התרגום משמעותית יותר, ומתישהו אקרא את השירים באנגלית כדי לחוות את החוויה המלאה). בין השירים הראויים יותר לציון ניתן למצוא פואמה המתארת את גלגולו של אוצר, מידי אלפים אל הגמדים ולבסוף אל דרקון; סיפורו של ימאי שהגיע אל ארץ הפיות; ותיאור פגישתם של טום בומבדיל וגולדברי.
הסיפור הבא הוא 'עלה מאת קטנוני', והוא יצירת מופת. קטנוני הוא צייר, והא מצייר עץ- אבל למרות שהעץ שלו נראה מציאותי כל כך, קטנוני מרגיש שהמון עבודה עוד לפניו. לצערו, עליו לצאת למסע. מכאן הסיפור ממשיך אל משל על גן עדן וגיהנום, נפש האדם ורוח האמן.
הסיפור שחותם את הקובץ הוא 'הנפח מווטון מייג'ור' – והוא סיפור פיות במובהק, על עיירה בה מכינים עוגת ענק פעם בעשרים וארבע שנה, ועל ילד שבולע כוכב פיות ובזכותו זוכה לנדוד הרחק מן העולם שלנו.
לסיכום – מדובר בקובץ יפה ופנטסטי, עם אווירה קסומה ומיוחדת. גם מי שלא התחבר לספרים הקודמים (והכבדים יותר) של טולקין- נסו את הספר הזה. זה מפגש אמיתי עם עולם הקסם.