טרי פראצ'ט (תרגום: איה בר)
הספר הראשון של עולם הדיסק. ספר טוב ומשעשע, אבל בוסרי מבחינות מסויימות ולכן לא כדאי להתחיל ממנו את עולם הדיסק.
את עולם הדיסק אני מקווה שאתם מכירים, ואם לא – דעו כי זהו העולם המטורף שיושב על ארבע הפילים שעומדים על צב, א'טואין הגדול, שמשייט לו בחלל אל עבר הלא נודע.
'צבע הכשף' הוא הספר הראשון שטרי פראצ'ט כתב בעולם הדיסק, וככזה הוא מעט שונה מכל השאר. למשל, ההומור המתפרץ מכל שורה נעדר כאן; עדיין יש בספר המון קטעים מאוד מצחיקים, ופראצ'ט הוא עדיין גאון, אבל 'צבע הכשף' הרבה יותר מתיימר להציג עלילה 'רצינית' מאשר פארודיה חסרת מעצורים. כמו כן, עולם הדיסק בראשית דרכו הרבה פחות מגובש מבהמשך: נפגוש כאן כל מיני דמויות שמופיעות בספרי ההמשך (כמו מוות או ויטנארי), אבל הן לא בדיוק אותו דבר. עולם הדיסק כאן בראשיתי יותר, ורק בהמשך יתפוס את הקול הייחודי והאמיתי שלו.
'צבע הכשף' בנוי מארבע נובלות שסובבות סביב סתמרוח, מכשף פחדן ולא יוצלח שיודע רק לחש אחד (שהוא במקרה אחד משמונת הלחשים הכי חזקים ביקום), וזוגפרח – תייר מארץ רחוקה שלא ממש מצליח להבין נכונה מה קורה מסביב, בלשון המעטה.
הנובלות עצמן מהוות פארודיות לסיפורי פנטזיה שונים מהתקופה. נמצא כאן ברברים מסוקסי שרירים, רוכבי דרקונים, מקדשים שכוחים, אלים המשחקים בגורלם של בני אדם ועוד. הספר גם מתעמק לא מעט בגיאוגרפיה ובפיזיקה של עולם הדיסק, ובכוחות השונים הפועלים מסביב.
זה ספר טוב, אבל הוא בהחלט לא מגיע לרמה של ספרי עולם הדיסק המאוחרים יותר. משהו בו מעט מייגע; הגיבורים קצת מעצבנים והעלילה לפעמים תמוהה או לא מספיק מעניינת. אני לא בטוח שזה הספר הנכון להתחיל איתו את ההיכרות עם עולם הדיסק (וכך אמר בסופו של יום גם טרי פראצ'ט) – אבל זה בהחלט ספר שראוי לקרוא ולהכיר.
מילה קטנה לגבי המהדורה העברית (היו שתיים) – התרגום לא מוצלח כל כך. יש חוסר עקביות גדול במילים (יש עמוד אחד בו החרמש של מוות מכונה פעם אחת מגל ופעם אחת קלשון), ויש לא מעט פסקאות או מנוחים שמתורגמים בצורה לא נכונה או מסורבלת יתר על המידה. אם אתם קוראי אנגלית – לכו לקרוא במקור (יש יאמרו שזה נכון לגבי כל ספרי עולם הדיסק, יש יאמרו שזה נכון לגבי כל ספר שהוא – אבל לטעמי בספר הזה זה עוד יותר בולט מבדרך כלל).