הדפסה מיוחדת מתוך 'ידיעון הגלגלים הגדולים', גליונות מספר 159.657 – 159.659
עם הערות העורך שנוספו לטובת קוראינו השדונים
(בתוספת נספח מיוחד)

159.657

בואו נתחיל עם כמה פרטים חשובים.

קודם כל, זירת הפשע: חדר שינה גדול¹בבתיהם של בני האנוש, מקום נכבד שמור לחדרי השינה. חדרים אלו נחשבים לחדרים הסודיים יותר בבית (אם כי לא ברמה של השירותים), ולרוב לא ייכנסו לתוכם הרבה בני אנוש בבת אחת. אצל רוב בני האנוש חדרי השינה מחולקים באופן קבוע בין תושבי הבית (שוב בניגוד לשירותים, בהם משתמשים בני האנוש בתורות). בני אנוש נוהגים להשתמש בחדרי השינה שלהם למגוון פעילויות שנחשבות לפרטיות יותר, כמו מוות זמני, חיטוט באף ובהייה בתקרה.. בקצה האחד מיטת ילדים²מיטות, שהן אחד מהרהיטים הסודיים של בני האנוש ובדרך קבע מונחות בחדרי השינה, משמשות את בני האנוש גם כמקום מרבץ וגם כמקום למוות זמנית (בני אנוש נוהגים למות מדי ערב, ולקום לתחייה בבוקר. הניתוק מגופם מאפשר להם, ככל הנראה, להשאר לכודים בו בלי להשתגע לגמרי. בלשנים של הגלגלים הגדולים משערים שהמילים מיתה ומיטה היו במקור מילה אחת, והופרדו עם השנים)., מצעיה סתורים. פיג'מה עם ציורים של ספיידרמן³ספיידרמן: בן אנוש מפורסם שלובש את הבגדים שלו על כל גופו. החוקר המדוקדק רלטוס ממחלקת בני האנוש גילה שמדי כמה שנים פניו של ספיידרמן משתנות לחלוטין, וההשערה המקובלת היא שזו הסיבה שהוא מכסה אותן רוב הזמן. מונחת עליה. ליד המיטה, שולחן ועליו מחשב, ערימת דפים, כמה בובות פלסטיק ומקק⁴מקקים הם יצורים איומים, מוטציות של הטבע. הם ניחנים ביכולת לראות שדונים, והם אוהבים מאוד את הטעם. קיים חשד שהמקלות הקטנים מטפחים מקקים בסתר.. על הרצפה זרוקים, לאו דווקא בסדר הזה, שני ספרים, כוס ריקה, גרב אחת, כרית, כמה תחתונים⁵אל תיבהלו אם אינכם מכירים את המילה הזאת! כמו שכבר הזכרתי, בני אנוש אוהבים סודיות, וזה אחד מפריטי הלבוש הסודיים שלהם. ועטיפה של מסטיק.

כן, אתם צודקים. משהו נורא ואיום התרחש כאן.

פרט שני, מועד הפשע: שעת צהריים; שמש נוראה בוקעת דרך החלון ומסנוורת אותי (דרשתי מהשדונים החצופים שנשאו את הקרניים ללכת קצת הצידה, אבל הם סירבו בלי לראות טופס חתום בחמישה עותקים. התעודה שלי לא עזרה⁶שמייק סתם מתלונן פה. שדוני השמש עשו את מלאכתם נאמנה.).

פרט שלישי, אך החשוב ביותר: החוקר. זה אני, כמובן. החוקר האמיץ שמייק. אני בטוח ששמעתם עליי, או קראתם את מעלליי באחד מהגליונות הקודמים של ידיעון הגלגלים הגדולים⁷ציבור הקוראים המעוניין לקרוא על חקירותיו הקודמות של שמייק מוזמן לפקסס למשרדי העיתון את הטפסים המתאימים, בימי שני בין השעות שש לשבע בלבד, בתנאי שיורד גשם בחוץ.. אין צורך במחיאות כפיים. אני מבכירי שדוני הסדר המועסקים במחלקת החקירות של הגלגלים הגדולים. עצרתי בעצמי⁸תוכלו לקרוא על כך בגליון שיצא לפני שנה בדיוק; שלחו את הטופס המופיע בסוף גליון זה, חתום בידכם או בידי מיופה כוח מטעמכם, ללשכת הבידור של הגלגלים הגדולים. יישלח אליכם בפקס טופס, אותו עליכם למלא בשלושה עותקים ולהגיש למחלקה הציבורית לכתבי עת הקרובה למקום עבודתכם. את שדוני התוהו האימתניים לארביוס ונים, וסגרתי את המאפייה לבלגון חוטי אוזניות שהם פתחו⁹לצערו של שמייק, השניים שוחררו בשל שגיאת כתיב בטפסי המאסר שלהם, ולא נתפסו בשנית.. המקלות הקטנים הכריזו עליי כבר מזמן כעל אויב הציבור.

במחשבה שנייה, אתם מוזמנים למחוא כפיים.

כמובן, זו לא הפעם הראשונה בחיי שנכנסתי לזירות פשע מזעזעות שכאלה. אני בתפקיד כבר שנים רבות, וקשה להפר את שלוותי.

אבל זו הייתה הזירה החמישית באותו יום שבה ראיתי את אותו הדבר.

"אל תתעלף לי פה, בחור," אמרתי לג'ונסאן, שעמד רועד בפתח החדר, מחזיק את הפנקס החום שלו. "זו פעם חמישית שלנו היום! מה יהיה אתך?"

ג'ונסאן ניגב את מצחו (היו לו חמישה, אבל רק אחד מהם נטה להזעת יתר). "אתה חושב שהוא יודע שאנחנו סוגרים עליו?" שאל בקול מהוסה.

חיככתי את סנטרי. "אם כן, ממש לא נראה שאכפת לו." צעדתי פנימה, נזהר שלא לדרוך על התחתונים הזרוקות על הרצפה. העבודה הזאת מחייבת אותי לחדור אל חדריהם הסודיים של בני האדם, אבל זו לא סיבה לפגוע ברגשותיהם.

"זה מקק על השולחן?" אמר ג'ונסאן בציוץ, שאם לא הייתי רואה את תוצאות מבחן האומץ שלו הייתי חושב שהיה ציוץ מפוחד.

נחרתי בבוז. "רק עכשיו שמת לב לזה? נער, אתה חייב ללמוד להבחין בכל פרטי החדר לפני שאתה נכנס אליו. יש לך את רישום השדונים שעובדים כאן?"

ג'ונסאן הנהן והגיש לי את הפנקס. כמובן, זו לא הייתה אשמתו של הנער שהוא לא שם לב. היו לו רק שבע עיניים.

עלעלתי ברשימה. היו שם את הדברים הרגילים; שדוני רצפה, שדוני אבק, שדוני מחשב, שדוני אותיות… כמה שדוני התבגרות¹⁰שדונים מזן נחות במיוחד, שתפקידם מתמצה בעיקר בגידול שערות והשפרצת זיעה על בני אדם.… אהה! שדון מיטה. זה בדיוק מה שחיפשתי.

עבור אלו מבינכם שלא עבדו מעולם בסמיכות לבני אנוש, אני צריך להקדים ולומר שכאשר אנחנו מתהלכים שם אנחנו עובדים בעיקר בשניים מהרבדים של המציאות. הרובד האחד הוא הרובד בו בני האנוש חיים, וברובד השני נמצאים השדונים. כדי לנטרל הסחות דעת, אנחנו החוקרים מסתובבים בדרך כלל רק ברובד הראשון. שדוני עבודה אוהבים להתלונן כאשר שוטר נמצא באזור.

הרחבתי את תודעתי אל הרובד השני של המציאות (התחושה דומה במעט לתחושה של ניסור הקרביים בעזרת מסור ג'לי), ואיתרתי בין שלל השדונים שמילאו את החדר את שדון המיטה (מתעלם כמיטב יכולתי מזעקותיהם של שדוני הרצפה שהמקק אכל כבר שלושה מהם והם הגישו בקשה מסודרת למשלחת הדברה אבל שום דבר לא קרה עם זה והאם אדוני השוטר יכול לברר האם זה מתקדם כי המצב כבר נהיה ממש קטסטרופה¹¹דפדפו לעמ' 54 בגליון זה כדי לקרוא על מחאת שדוני הרצפה ועל התגובה הרשמית של המשרד לענייני נפגעי עבודה!). "ג'ונסאן, תרשום בבקשה את העדות," אמרתי.

שדון המיטה היה, כרגיל, מהזן העצלן ביותר של השדונים. למעשה, אני לא אתפלא לגלות שהוא מצביע למקלות הקטנים. הוא נופף אליי בחיוך עצל, והפנה אליי את אחד מראשיו. "מ'מצב, שוטריקו?"

גלגלתי את עיניי. אני מתעב שדוני מיטה.

"זו חקירה רשמית," אמרתי בנוקשות והצגתי את התעודה שלי. "תוכל להגיש בקשה לזכות השתיקה על ידי מחלקת העונשין הקרובה למקום עבודתך. עד אז, יש לי אישור חתום שכל דבר שתאמר או תחשוב ישמש בוודאות כעדות נגדך."

שדון המיטה הרים את ידיו (כל השמונה). "תרגע, אח'שלו. לא עשיתי כלום."

"זו בדיוק הבעיה," סיננתי. "אתה טוב בזה, הא? אני לא מאמין שמשלמים לך כדי לרבוץ פה כל היום."

"היי, העבוד'שלי חשובה!" מחה שדון המיטה. " 'תה יודע כמה קשה ל'חזיק ת'אנשים צמודים למיטה'שלם?"

"לא קשה בכלל," אמרתי. "תשאל פעם שדון רצפה איך העבודה שלו. אף בן אנוש לא רוצה לקום מהמיטה שלו. העבודה שלך נעשית על ידי בני האנוש בהתנדבות.¹²זו עובדה. למרות שהייתם מצפים שבני אנוש ינסו להמנע מהמוות הזמני שהם חווים מדי לילה, למרבה הפלא נראה שהם נהנים ממנו ואף מחכים לו, וכאשר הוא נגמר לוקח להם המון זמן לחזור לחיים תקינים. למעשה, האנתרופסיכולוגים הראשיים של השדונים אוחזים בדעה שבני האנוש התמכרו לאותו מוות זמני, והוכיחו שברגעי הקימה בני אנוש מפגינים את כל הסימנים של מכור בתהליך גמילה."

שדון המיטה נראה נעלב.

"אממ, שמייק?" אמר ג'ונסאן. "החקירה שלנו?"

"הו כמובן, כל הכבוד לך, נער. זהו הריכוז שדרוש מחוקר." טפחתי על כתפו. הסתכלתי ברשימת השמות שלי. "אתה בכאליוס, שדון תוהו המועסק כאן כשדון מיטה?"

בכאליוס פיהק. "מודה באשמה, שוטריקו."

"היית עד לפשע המחריד שהתרחש כאן?" התפרץ ג'ונסאן. קצת נלהב הבחור. אבל כאלה הם הצעירים.

"פשע מחריד? איזו הגזמה."

שדוני תוהו. לא משנה כמה הגלגלים הגדולים מנסים לרסן אותם ולהחזיק אותם בתלם, הם תמיד ייהנו מבלגן. גם אלו מהם שעובדים כמו שדונים הגונים נוטים להתרשל, לעגל פינות ולייצר אבק¹³את האבק הם מייצרים משיערות הברכיים שלהם. עסק לא נעים..

אני שונא אבק.

בכל אופן, החלטתי שאין לי זמן וכוח לחקור שדון תוהו שמבזבז לי את היום. עבודה רבה עוד לפניי. במפגן כוח מרשים בהחלט סובבתי את ידיו מאחורי שניים מראשיו וקשרתי אותן קשר אמיץ. "תקשיב לי טוב, חלאת תוהו," סיננתי אל תוך אוזנו. בימים של חקירות אני תמיד נוהג לא לצחצח שיניים בבוקר. ההשפעה של הבל פה על נחקרים היא לא פחות ממדהימה. "אני רוצה שתאמר לי את כל מה שראית, ובלי לדלג על אף פרט."

"שחרר 'תי," הוא נהם. "לא עשיתי כלום. ראיתי 'תם נכנסים הנה, והם לקחו ת'גרב. זה הכל."

את זה, כמובן, ידעתי. גרביים לא נעלמות סתם. בכל פעם שאני נכנס לחדר ורואה שחסרה בו גרב, אני ישר יודע ששדון תוהו מעורב בעסק.

במקרה הזה, בכל אופן, היה לי בסיס לחשוד שלא מדובר בסתם שדון תוהו.

אני מניח ששמעתם את השם זאבתליון. הפילנטרופ המפורסם? תורם קבוע לענפי אולימפיאדה שונים? חבר רב דרג במקלות הקטנים? אחד משדוני התוהו הארורים ביותר בימים אלו. הוא התברג היטב בצמרת מדושנת העונג של המפלגה של שדוני התוהו, והוא חי חיי בטלה מוחלטים (הוא מרוויח המון בשוק ההימורים, אם כי אני חושב שהוא מרמה ומכניס לקופסה שלו שני שדוני תוהו עם החתול).

זאבתליון הוא גם ראש מאפייה.

כן, אני בטוח שתאמרו, אבל לא שמעתי על זה בעיתון!

אז קודם כל, אתם קוראים את זה עכשיו בעיתון, אז אתם יכולים לדעת שזה אמיתי¹⁴'ידיעון הגלגלים הגדולים' מבקש להדגיש כי כל האשמות אשר החוקר שמייק מאשים ברשימותיו הן פרי מחשבתו הבלעדית, ואין העיתון לוקח עליהן אחריות. כל חשד או האשמה יתבררו בבית המשפט באם יוגשו טפסי האישום המתאימים, והעיתון חופשי מכל אשמת דיבה/לשון הרע/הוצאת שם רע על פי חוק 153 סעיף א' סעיף קטן מ"ג להגנת הכתב ולזכות הציבור לדעת..

דבר שני, זו מאפייה סודית. היא לא הייתה יכולה לבצע פשעים כל כך חמורים אם כל אחד היה יודע מי שייך אליה, נכון?

נכון.

במשך עשרים הימים האחרונים עקבתי אחרי שדונים עושי דברו של זאבתליון, בחיפוש אחר עדות שתאפשר לי להרשיע אותו. השדונים שלו הם דגי רקק, חסרי משמעות; כן, הם מבצעים פשעים איומים כמו גניבת גרביים, גידול חתולים¹⁵חתולים: יצורים מרושעים שהשתלטו על האנושות לפני כמה אלפי שנים. מהווים השראה לשדוני תוהו באשר הם. מאחר וחתולים רואים את כל המימדים, הם יכולים לראות שדונים, ונהנים מאוד לטרוף אותם., וכיבוי קומקומים¹⁶קומקום: מכשיר בו בני אנוש משתמשים כדי לזקק אבנית. רגע אחרי שאנשים הפעילו אותם, אבל אין לי עניין בזה. אני מעוניין בבוס הגדול, בשדון השמן ומדושן העונג הזה. זאבתליון מפעיל עשרות שדוני תוהו, מבלגן את מרקם המציאות, וחותר תחת הסמכות של הגלגלים הגדולים בעצמם.

תפקידי הוא לעצור אותו. ולצורך זה אני עוקב אחרי השדונים שלו כבר עשרים ימים, ללא הפסקות אוכל, שירותים או קריאה.

קשה היא עבודתו של חוקר אמיץ.

בכל אופן, אזקתי את שדון המיטה. "הוא לא יודע כלום," אמרתי לג'ונסאן. "תיקח אותו אל התחנה, תחתים אותו על הטפסים המתאימים ותגיש בקשה להצהרת מעצר." הצצתי בשעוני. "הם אמורים להיות פתוחים בשש הדקות הקרובות. אם תפספס אותם, תצטרך לחכות עד אתמול." מאוד לא נוח לנווט למשרדים בזמן הנכון כשהם ממוקמים בבניין שנמצא במרחב ולא בזמן. אני זוכר כשעברנו לשם; זה היה מאוד מבלבל.

"אוי נו," מחה השדון העצלן. " 'תה כועס עליי כי 'ני לא'דע א'זה פשעים קרו פה? זה נר'ה 'ך הגיוני, שוטר?"

"אני קובע מה הגיוני ומה לא," אמרתי בחומרה. הנהנתי אל ג'ונסאן שהתקדם אל עבר בכאליוס.

משום מה, שדון התוהו התחיל לחייך.

באינסטינקטים שסיגלתי במשך שנים, זינקתי לשכיבה, תופס בצווארונו של ג'ונסאן ומפיל אותו. זה היה בדיוק בזמן – המקק פספס אותנו במילימטרים ונחת לידנו על המיטה, מחושיו מתנועעים.

ג'ונסאן פלט צרחה. אני, לעומת זאת, שלפתי את האקדח שלי ויריתי שלוש יריות. כולן פספסו. מקקים זזים ממש מהר כשהם רוצים¹⁷והם תמיד רוצים. מקקים מאמינים באל הרע דייסון, שרודף אחרי כולם, ומפרק לאין את מי שהוא מצליח לתפוס..

בכאליוס התחיל לצחוק. " 'תה לא מוצלח כל'ך, אה, שוטר?"

הוא המשיך לצחוק עד שהמקק הוריד לו את אחד הראשים, ואז הוא התחיל לצרוח. נדתי בראשי. שדוני מיטה הם מהזן הטיפש ביותר שקיים.

"תחפה עליי, ג'ונסאן!" צעקתי, ובלי להמתין לראות אם הוא עושה זאת, רצתי קדימה. יריתי כמה יריות רק כדי להסיח את דעתו של המקק, ואז זינקתי אל מעבר לבכאליוס המייבב. המקק זינק לעברי, רגליו מתרוצצות לכל עבר. יכלתי להריח את ריחו המבחיל¹⁸ככל הנראה גם הוא לא צחצח שיניים..

הסתכלתי לו בלבן של העיניים. כלומר, ניסיתי. הבעיה הייתה שהעיניים שלו היו שחורות לגמרי.

"אהההה!" צעק ג'ונסאן ורוקן את המחסנית שלו. היה לנער מזל, והוא הצליח לשרוט את אחת מכנפיו של המקק. לרוע מזלו, הוא כמעט פגע גם בי.

"תשים לב לאן אתה מכוון, ילד!" צעקתי אליו בזעם. המקק פער את פיו לעומתי, ויכלתי לראות את שאריות ראשו של בכאליוס על שיניו המשוננות.

נשמתי עמוק. האימונים שלי הכינו אותי לזה. מה, בימים הטובים במחנה היינו מביסים חמישה מקקים בבת אחת… כמובן, הכל הרבה יותר פשוט כאשר הם קשורים בשלשלאות ומעוקרי שיניים, ואתה מרופד בכמה גמדונים¹⁹שמייק כמובן מדבר בשפה ציורית. מעולם כמובן לא נעשה שימוש בגמדונים כמגן חי בפני מקקים בזירות האימונים של המשטרה. זה כמובן רעיון מגוחך לגמרי שבהחלט מעולם לא קרה..

המקק אמד אותי במחושים מתנועעים. הרגשתי שהוא עומד לזנק. לפי הזווית שבה הוא היה מופנה אליי, ידעתי שהוא יזנק רחוק מדי – בייחוד עם תוספת התנועה שהרוח הנושבת מהחלון תיתן לו. לפיכך, כל שיהיה עליי הוא לצעוד צעד אחד קדימה – להרים את האקדח – ובתזמון הנכון –

שאריות המקק התפוצצו מעליי במטח מרהיב ומגעיל. עוד חיסול מוצלח נרשם ברשימת החיסולים של החוקר האמיץ שמייק (למעשה, האקדח שלי היה מסומן בכל כך הרבה איקסים שכבר לא נשאר דבר משכבת הצבע המקורית שלו).

המשך סיפורו של החוקר האמיץ שמייק יופיע בגליון הבאה! ודאו כי המנוי שלכם בתוקף (התקשרו למספר 1-639-40-15.68^543.8-569, ובקשו לדבר עם מחלקת המנויים. שימו לב! בין הימים שני עד חמישי ובין השעות תשע עד שמונה עשרה בבוקר ניתן לשלוח פקס בלבד).

159.658

במשך כל הימים הארוכים בהם עקבתי אחרי עושי דבריו של זאבתליון, לא עצרתי לרגע אחד, ולא לקחתי אפילו הפסקה אחת.

אילו הייתי לוקח הפסקות, היו דברים רבים שהייתי עושה. למשל, הייתי הולך לאכול. מרק סקרנות בתיבול מבוכה של גיל ההתבגרות. הו, זה מעדן. אחד מהמאכלים שתמיד היינו מכינים במחנה²⁰המחנה: מקום האימונים של המשטרה החשאית של הגלגלים הגדולים. המחנה הוא אחד מהמבנים השדוניים היחידים שיכל להרשות לעצמו מקום שנמצא לא רק בזמן אלא גם במרחב. הוא ממוקם בתחנת אוטובוסים גדולה באחת הערים הגדולות, אם כי הסידור הזה לא מוצלח כל כך; בני אנוש רבים שמו לב לתופעות משונות, כמו מדרגות עולות שמובילות מטה, קומות לא סדירות או דלתות שמובילות אל בריכות ג'לי ענקיות מלאות בתמנונים שמשחקים שש בש על מצע של עלי תה ורודים.. מאוד פשוט להכין אותו, למעשה. זה מין מאכל כזה שאתה ממש יכול להכין אותו בדקה – שתיים – חמישים – ואז לשבת לאכול אותו בהנאה. כמובן, לא הכנתי אותו אפילו פעם אחת; לא עצרתי להפסקות אוכל במהלך החקירה. אילו הייתי לוקח הפסקות, הייתי יכול למשל להרחיב את תודעתי אל המימד השמיני, ולהנות מהציפה בחלל חסר הקשרים לוגיים. כמובן, לא יכלתי לעשות זאת, כיוון שהייתי באמצע חקירה. אילו הייתי יכול לקחת הפסקות, הייתי יכול לשבת בשירותים ולהשלים סוף סוף את סדרת המותחנים הזולים שהייתי באמצע לקרוא (כרגע אני באמצע 'בן אנוש רגיל: הסכנה במשרד'²¹'בן אנוש רגיל' היא סדרת מותחנים זולים שיוצאת לאור בעידודו של משרד הרווחה השדוני (מעסיק שדונים רבים שלא הצליחו להתקבל לאף עבודה מועילה, או שנפצעו במהלך תפקידם). הסדרה מתארת את חייהם של בני האדם ואת האיומים הרבים בהם הם נתקלים במהלך היום יום, כמו כוסות קפה ריקות, שדכנים ועניבות. למרות שמבקרי הספרות מחשיבים את הספרים הללו ל'חסרי כל איכות, ממלאים את תאוות המציצנות ורגש חוסר הסיפוק שמציפים שדונים רבים במהלך עבודתך', הספרים עצמם מוכרים יפה וכבר יצאו כמה מאות ספרים בסדרה.). אבל כמובן, לא לקחתי הפסקות, ולכן כל זה רק בתיאוריה.

אנחנו הולכים וסוגרים עליו. הרגשתי זאת בעצמותיי, בייחוד בפיקה של הברך החמישית. היא תמיד רוטטת כשהחקירה מתקרבת לסיומה. הייתה תקופה שהייתי לובש מגן ברך אלסטי כדי למנוע ממנו  לרטוט, אבל היום אני נותן לה להיות חופשייה. אם הברך שלי רוצה לרקוד משמחה, שתרקוד.

גם בבר רקדו. מוזיקה שקטה הושמעה על ידי שישה עשר גמדונים שחרקו בשיניהם, ושדונים מסוגים, גדלים וצורות שונים רקדו בצמדים, שלשות ויחידויות. 'הגזר הגדול' היה בר מפורסם בקצה שולי התודעה הרציפה. כל עוד התקיים בר כלשהו בעולם, גם הבר הזה התקיים. כמובן, זה גרם לו כל פעם להשתנות בהתאם לבר הדומיננטי כרגע במחשבותיהם של בני האדם שהיו מחוברים אליו באותו הזמן²²בלי ידיעתם, כמובן. שדוני בירה ברחבי העולם מבצעים עבודת קודש ויוצרים חיבורים וקשרים ברובד החמישי של המציאות, ובכך מקשרים בין כל השתיינים בעולם לבין 'הגזר הגדול'..

אפשר למצוא את כולם ב'גזר הגדול'. זה מין מקום כזה, שדונים מגיעים אליו אחרי העבודה. או במהלכה. זה מקום שבאמת אפשר להרגע בו. כלומר, אלא אם כן אתה נמצא בו בתפקיד.

ואני אכן הייתי שם בתפקיד. אמנם לבוש בחליפת טוקסידו (שלחצה בעיקר על הישבן הרביעי שלי), ואוחז ביד בכוס של מרמלדת עלבון, אבל אפילו לא לרגע התפתיתי לשכוח את עצמי והמשימה. שלא כמו ג'ונסאן הטיפש. עוד לא הספקנו לעבור את סף הדלת והוא כבר נחר על הרצפה.

כמובן, האמנה הבינשדונית לענייני מצג הגון קבעה שלשדונים אסור להשתכר (בעקבות המהומות במולדת הישנה, בעיקר), ועל כן הומצאה מילה חדשה בשפה השדונית כדי לתאר את הפעולה שמבצע מי ששותה יותר מדי אלכוהול – להתמז'בט. השדונים בבר היו ממוז'בטים כהוגן.

מדהים איך שפה יכולה ליצור מציאות.

ישבתי בגבי לדלת, כמובן. בלשים חובבנים חושבים שצריך לשבת עם הגב לקיר, ככה שאף אחד לא יפתיע אותך מאחור. זו טעות, כמובן. אם אתה יושב עם הגב לדלת, הם מניחים שאתה לא נזהר. הם מניחים שאפשר להפתיע אותך.

וזה כל מה שנדרש כדי להפתיע אותם.

הסתובבתי במהירות הבזק ואחזתי בשרוולו של השדון המנוזל שעמד מאחוריי, אוחז בפנקס מרושע למראה ובעט קטלני במיוחד.

"אהה!" קראתי. "חשבת שתוכל להתחמק מאחורי גבו של החוקר האמיץ שמייק, אה?"

השדון החוויר ומלמל משהו על 'הזמנה'.

"לא שמעתי אותך," אמרתי באיום, מקרב אליו את פניי. "אז קדימה, מי שלח אותך? מה הוא רוצה?"

"א, א, א," גמגם השדון. הוא משך באפיו. "אני רק עובד פה – "

"שמעתי את התירוצים האלה בעבר," אמרתי. "אתם תמיד חושבים שאם תלבשו בגדים של מלצרים אז פשוט…"

נעצרתי, כי הבחנתי לרגע במשהו.

בצד השני של הבר, ישבו כמה שדונים מנופחים ליד שולחן עגול ושתו מכוסות גבוהות עם קשית. אחד מהם הסתכל עליי וחייך חיוך שחשף שן זהב. הוא נופף בידו במשהו וקרץ.

הוא נופף בגרב.

עזבתי מייד את המלצר המבוהל שמיהר להתחמק אל המטבח, ממלמל משהו על 'אלימות כלפי עובדים' ו'דרישה להעלאה בשכר'.

שבעת השדונים המנופחים קמו ויצאו מהבר.

קמתי ויצאתי אחריהם.

אתם יודעים איך זה, מקומות כמו 'הגזר הגדול'. שולי התודעה הרציפה וכאלה. יש רק מקום אחד לצאת אליו מהם: חניון אפל, ריק, עם ערימות של זבל על הרצפה.

שבעת השדונים המנופחים התפרשו מולי.

"תנו לי לנחש," אמרתי בעליצות, ממשש את אקדחי. "זאבתליון שמע על תיק הראיות שגיבשתי. עכשיו הוא שלח אתכם כדי להשתיק אותי ולשלוח אותי לישון עם האיילות."

"מה?" שאל השדון האמצעי.

גלגלתי את עיניי. "לא האיילות? אז אולי עם הפילים? לישון עם הפילים. כן, זה נשמע הגיוני."

שלפתי את האקדח. "אני חייב להזהיר אתכם, ששלחתי עותק של תיק הראיות הזה אל עצמי בפקס, עותק שאמור להגיע אלי לפני שלושה ימים²³הזמן הוא תמיד עניין מסובך כאשר מדברים על מקומות כמו משרדי הגלגלים הגדולים, שממוקמים במרחב בלבד אך לא בזמן. אנשים בעליי ראייה צרה של הזמן (המדמים אותו למעין חץ שנורה קדימה), עשויים להתקשות בלהבין את הקונספט. במקום זאת, דמו לעצמכם את הזמן בתור מפלצת ג'לי קטנה, שנמסה על גבו של ארמדיל שרוקד בלט בעודו מחצרץ בחצוצרה. זה ייתן לכם (בערך) את התמונה הנכונה. – "

"תחסוך מאתנו את השטויות האלה," נהם השדון האמצעי. "הרי לא היו לך את הראיות האלה לפני שלושה ימים, נכון? משהו השתבש בהעברה."

בלעתי את רוקי. "ובכן," אמרתי, "יש עוד גיבויים, כמובן. העוזר שלי יקבל – "

"העוזר שלך יהיה בר מזל אם הוא יישאר בחיים אחרי הלילה," אמר השדון האמצעי. "למעשה, אולי נשאיר אותו בחיים. ככה זה יהיה כיף יותר." הוא גיחך.

חשפתי שיניים בזעם, ויריתי קדימה. כדור אחרי כדור, מחסנית שלמה.

זה לא עזר, כמובן. נשק חם לא עבד בסביבת 'הגזר הגדול'²⁴מסיבות שעדיין לא ברורות עד הסוף, אבק שריפה, פלאפונים ודונאטס לא עובדים בגבולות התודעה הרציפה.. אבל זה עזר ללחץ הדם שלי. לא טוב להיות מתוח מדי.

וריד פעם בצווארו של השדון האמצעי, וידעתי שהמכות עומדות להתחיל בכל רגע.

הרשו לי רגע להיות פיוטי ולחלוק אתכם את שלושת החוקים הכי חשובים לקרב אגרופים.

החוק השני, כמובן, הוא שלעולם אל תכנסו לקרב אגרופים כאשר אתם ממוז'בטים. לאלכוהול יש אפקט משונה על זמן התגובה שלכם, והוא גורם לכם להגזים עם המכות שאתם שולחים ולבזבז את התנופה שלכם.

החוק השלישי, שהוא באמת חוקי די בסיסי, אומר שלעולם אל תלחמו כאשר יש באזור ערימות של זבל. הסטטיסטיקה²⁵סטטיסטיקה: אחת האלות הקדומות במיתולוגיה המתמטית. סטטיסטיקה הייתה על פי המיתולוגיה אלה בעלת כוחות ניבוי, אם כי היא שלטה בקבוצות גדולות ונטתה להתבלבל כאשר באה לטפל ביחידים. סמלה של האלה סטטיסטיקה היה שני עיגולים (שייצגו את כדור הארץ ואת השמש) וקו נטוי ביניהם (המסמל את תערו של אוקהם, נשק קדום מאותה המיתולוגיה). בני אנוש רבים עדיין סוגדים לסטטיסטיקה ומתפללים אליה מדי יום ביומו באתרי החדשות שלהם. אומרת שאתם בוודאות תמצאו את עצמכם בפנים.

החוק הראשון הוא פשוט בפשטותו: לעולם אל תכנסו לקרב אגרופים עם החוקר האמיץ שמייק.

נשענתי טיפה קדימה. המשך הקרב היה ברור לגמרי בדמיוני. השדון האמצעי היה האמיץ והטיפש מכולם. מנהיג החולייה עמד בקיצון, כמובן – הימרתי על השמאלי כי לימני היה מסטיק דבוק על הגבה והוא היה נראה די מטופש.

אם כך, זה משאיר עוד שני שדונים מכל צד. השמאליים יהיו כנראה אמיצים יותר, כי הם צמודים למנהיג. הימניים כנראה יברחו על האגרוף הראשון שאני אתן פה.

אח, זה עומד להיות כיף כל כך.

השדון האמצעי זינק קדימה בשאגה, שמונה עשר האגרופים שלו נישאים באוויר. בחינניות של ארינמל נשענתי סנטימטר הצידה, תפסתי אותו בסנטרו, ודפקתי לו ברך בפרצוף. האף שלו בלט מהצד השני.

יש מיומנות מיוחדות שמלמדים במחנה, שנקראת 'משלוש יוצא אחד'. הרעיון הבסיסי הוא שקושרים את הפושע בעזרת אבריו בשלוש קשירות, ואז בוחרים אחת מהן באקראי וצובטים אותה. המאמץ? אפסי. והתוצאות? נהדרות²⁶אם אינכם מומחים בטכניקה עדינה זו, מומלץ לא לנסות בבית. בייחוד לא על האחים הקטנים שלכם!.

אחרי שהשדון הקשור והחבול צווח כמו ילדה בת חמש שמושכים בזנב של שור הצעצוע שלה, בעטתי בו בבעיטה אחורית שהייתה גורמת לו להתנגש בדלת של בר 'הגזר הגדול', אם הדלת לא הייתה טורחת להתחמק ממנו, כך שבסופו של דבר, הוא צנח אי שם בריק שמעבר לתודעה הרציפה. אני לא חושב שמישהו ישמע ממנו שוב אי פעם.

"קדימה!" צעקתי. "מי הבא בתור?"

השניים הימניים, כמו שצפיתי, נמלטו מייד. הם זינקו אל מעבר לחומת האבן שהקיפה את החניון וקול הריצה שלהם הדהד לכמה שניות.

השניים השמאליים, לעומתם, הסתערו קדימה. זה היה ממש משחק ילדים. בזינוק וקפיצה עמדתי על הראשים של שניהם, מכאן, משיכה קלה באוזניהם אפשרה לי לקפוץ בסלטה אחורית ולהשליך את שניהם אל ערימות הזבל²⁷יש לציין כי לא נמצאו עקבות לקרב אותו שמייק מתאר, ויש לקחת אותו בערבון מוגבל. אם כי החוקר האמיץ שמייק הוא כמובן חזק וגיבור, כמו כל גיבורי הפעולה המופיעים בעיתונים אלו, סביר להניח שהוא מגזים מעט בתיאור מעלליו..

החוק השלישי, זוכרים?

כעת נותרו שני שדונים: המנהיג, וההוא עם המסטיק על הגבה.

"קדימה," אמרתי. "הבריונים שלך נפלו, הגיע הזמן לדבר ת'כלס."

להפתעתי, השדון השמאלי ביותר קם ונמלט.

מסתבר שטעיתי.

"שמייק שמייק שמייק," אמר השדון עם המסטיק על הגבה, בנימה מזוייפת של אהדה. "אתה לא מבין שאתה צועד על קרקע מסוכנת?"

"תחסוך ממני," אמרתי. "אני רודף אחרי הכנופייה שלכם כבר יותר מדי זמן. הגיע הזמן לשים סוף לעניין הזה."

"אבל שמייק," אמר השדון. "אתה בטוח שאתה רוצה לשים סוף לעניין הזה?"

"למה אתה מתכוון?" נהמתי.

"אתה כועס על האב זאבתליון, בשל התחביבים הקטנים שלו," אמר השדון, כמעט בנימה של הצטדקות. "אבל אתה לא מסתכל על התמונה הגדולה."

"התמונה הגדולה?"

"אכן."

"מה כר הדשא הזה קשור לעניין?"

השדון היה נראה מבולבל. "מה?"

"אה," אמרתי. "לא לתמונה הגדולה הזאת התכוונת, אני מבין²⁸התמונה הגדולה אליה מתכוון שמייק היא תמונה המראה גבעה מכוסה דשא תחת שמיים כחולים. במשך שנים זו הייתה אחת התמונות הנערצות על בני האנוש, והן היו מחזיקים במסגרות מחשבים כדי שיוכלו להביט בה מדי יום ביומו. התמונה מוצגת כיום במוזיאון בני האנוש המרכזי בכיכר הגלגלים הגדולים.."

"לא," אמר השדון. "התכוונתי שאתה לא חושב על ההשלכות."

"אילו השלכות?" שאלתי. "כלומר, אם אתה מדבר על החברים שלך בזבל עכשיו, זה באמת לא דרש ממני יותר מדי חשיבה – "

הוא ממש חרק בשיניו עכשיו. "אידיוט! אני מתכוון לכך שאתה לא מספיק חושב על תרומתו של האב זאבתליון לחבר'ה! עקבת אחרי האב. אתה יודע כמה הוא תורם למוסדות רבים, כולל," אמר בנימת לעג, "למשטרה שאתה נמנה על עובדיה. המשכורת שלך, למעשה, מגיעה מכיסו של האב זאבתליון."

המשכורת שלי, למעשה, מתעכבת כבר כמה חודשים. אבל מה אפשר לעשות? סחבת ביורוקרטית. הייתם מאמינים? תמיד חשבתי שאנחנו השדונים חסינים משטויות שכאלה.

"ובכן – " אמרתי.

"אם אתה תפיל את האב זאבתליון," אמר השדון, "אתה תפיל אתו רבים ממוסדות החברה. למעשה, אני מופתע שלא פיטרו אותך רק על הרצון להתעסק בתיק הזה."

"זה תיק מאוד חשוב!" מחיתי. "אי אפשר לתת לכנופייה הזאת – "

"אתה שוב נצמד לפרטים הקטנים," הוא הניד בראשו בעצב. "תשמע. אני מבין שאתה אידיאליסט." הוא נאנח. "אז כמה?"

"כמה?"

"כמה אתה רוצה כדי לשתוק, לעזוב את זה, ללכת להתעסק בשדונים שמפרים את חוקי התנועה?"

"אני – "

"קדימה, לכל שדון יש מחיר. אנחנו נותנים לך הזדמנות חד פעמית לנקוב בשלך."

"לעולם לא!" מתחתי את חזי. "אידיאליסט, קראת לי. ובכן, אכן כך! החוקר האמיץ שמייק לעולם לא ייסוג מחקירה, לעולם לא ייקח שוחד, לעולם לא ייפול בפני איומים של נבל נבזה – "

הוא צחק. הוא אוהב לקטוע אותי, שמתם לב?

באותו רגע התעצבנתי. רצתי קדימה, ותפסתי במסטיק שעל הגבה שלו.

הא. זה בכלל לא היה מסטיק. מסתבר שזה היה חצ'קון שנראה כמו מסטיק. "תקשיב לי טוב," לחשתי. "שבוע הבא אני וזאבתליון עומדים להפגש בבית המשפט. אני מציע לך מאוד שלא לעמוד בדרכי."

"אני מזהיר אותך, אזהרה אחרונה," הוא אמר, מתעוות בכאב, "אם אתה תגיע לבית המשפט, זה לא ייגמר טוב. עבורך."

עזבתי אותו במיאוס, זורק אותו לרצפה. ואז שבתי ונכנסתי אל 'הגזר הגדול', בלי להעיף מבט לאחור.

הצטרפו אלינו בשבוע הבא לגליון מיוחד שמסקר את המשפט הגדול של המאה: שמייק נגד זאבתליון! שימו לב שמילאתם את הטפסים הדרושים (מחלקת הפקס של העיתון לא פעילה כרגע, אנא פנו לאחד מנציגינו הפרוסים בפינות הרחובות הראשוניים.)

159.658

חשיפה: שחיתות בבית המשפט

בשבוע שעבר התכנסנו כולנו למשפט המדובר ביותר של המאה, משפט בו החוקר שמייק (שסיפורי הגוזמאות שלו התפרסמו בעבר בעיתון זה) האשים את המליארדר והפלינטרופ הידוע זאבתליון בסדרה של מעשי פשע מחרידים.

כמובן שליבו של כל אזרח של המימדים השניוניים נצבטה לשמע האשמות חמורות אלו המוטחות כלפי אחד מעמודי התווך של הקהילה. זאבתליון, שנודע ביושרו הרב ובקולו הנעים, הגיע למשפט מלווה בעדת מעריציו, ואף טרח להתראיין לעיתוננו (את הראיון המלא תוכלו למצוא בעמוד שורש 2).

המשפט היה ארוך ודרמטי, כמצופה. שמייק טרח ליצור תיק ראיות משכנע, שהיכה בתדהמה את השופטים ואת חבר המושבעים (שלא לדבר על הכתבניות, מנקי הרצפה, חברי הקהל ושני עכברים שהסתתרו בפינה).

עם זאת, כולנו הוכנו בתדהמה כאשר התגלה כי רשיון החוקר של שמייק אינו בתוקף! למעשה, בדיקה בנושא עדיין נמשכת, אך כנראה שבמשך שנים ארוכות פעל החוקר שמייק עם רשיון מזוייף לגמרי – ייתכן שאף מעולם לא עבר הכשרה במחנה!

אנו מזדהים עם ההלם שחשים קוראינו היקרים. לשמוע שגיבור נעוריך הוא נבל ורמאי – אין זה דבר נעים כמובן. אך עם זאת עלינו תמיד לחתור אל האמת ואל הצדק!

שמייק יובא אל הכלא מחר בבוקר, והקהל הרחב מוזמן לבוא לזרוק עליו עגבניות (בכפוף למילוי הטפסים המתאימים).

כמובן, לאחר שקלונו של שמייק נחשף ברבים (בידי לא אחר מאשר הסגן שלו, ג'ונסאן, שהיה למעשה חוקר בכיר בתחפושת שעקב אחרי שמייק במשך תקופה ארוכה), המשפט בוטל וזאבתליון נוקה כמובן מכל אשמה. מגדלור הקהילה שלנו שוב זורח, ואנו סמוכים ובטוחים שאיש לא יהין שוב לטפול עליו האשמות שוא שכאלה.

אנחנו מקווים למצוא בהקדם חוקר חדש שיכתוב לנו את הפינה שבעבר הייתה סיפורו של החוקר האמיץ שמייק. אל תשכחו לוודא שהמנוי שלכם בתוקף ולהמשיך לעקוב אחרי העיתון!