טרי פראצ'ט (תרגום: אמיר שוסטר)
הספר הראשון בסדרת מוות של עולם הדיסק. מוות מחפש לו שולייה חדשה, אבל העניינים מסתבכים כאשר נסיכה ניצלת ממותה הצפוי…
עולם הדיסק, הנישא על גבי ארבעה פילים שעומדים על צב המשייט ברחבי היקום, לא יתקיים לנצח, וכך גם לא השוכנים בו. לכל אחד מהם יש שעון חול, הקוצב את זמנם בדייקנות שאינה מתפשרת. וכאשר מגיע הזמן… ובכן, בשביל זה קיים מוות, שדואג לעניינים. אחרי הכל, יהיה מאוד משונה אם אנשים ייהרגו בלי למות.
מוות הוא יישות בודדה מאוד. אחרי הכל, אנשים לא אוהבים לפגוש אותו, ולרוב עושים זאת רק פעם אחת. הוא חי במקום שאינו מקום ובזמן שאינו זמן יחד עם איזבל, בתו המאומצת, ויחד עם הטבח שלו, אלברט. אבל לאחרונה מוות מתעייף מהעבודה; והוא החליט שהגיע הזמן למצוא לו שולייה.
מורט, צעיר גלמוני ובור, נבחר על ידי מוות, והוא מתחיל ללמוד את העבודה המיוחדת, תחת המוטו של מוות: "אין צדק. יש רק אותי." מוות נהנה מהחופש, ויורד אל עולם בני האדם בנסיון לחוות חוויות ולהבין את אותם בני תמותה: הוא מתנסה באוכל, אלכוהול ועבודה, ומנסה למצוא בעצמו ניצוץ של אנושיות.
עם זאת, העניינים מסתבכים כשמורט מציל נסיכה מהתנקשות, במקום להרוג אותה, וכעת עליו להתמודד מול המציאות עצמה שמתעקשת שעל ההיסטוריה להמשיך לזרום בנתיבו של הגורל, ועם אדונו הזועם.
פראצ'ט כרגיל מפציץ. הדמויות שלו נוגעות ללב (בייחוד מוות, שהוא אחת הדמויות האהובות עליי מעולם הדיסק); ההומור שלו שופע ומתוחכם; והעלילה נובעת מרעיונות מטורפים, שרק אדם גאון כמוהו היה יכול לחשוב עליהם. תרועת מוות הוא ספר מעולה של עולם הדיסק, ומכיל אינספור אזכורים לאנשים ומקומות מעולם הדיסק – על חלקם ניתן היה לקרוא בספרים קודמים של הסדרה, ועל חלקם יורחב בספרים מאוחרים יותר בסדרה.
שורה תחתונה – זה ספר מעולה, שמשלב בין פילוסופיה, הומור, דמויות מעניינות ועולם משוגע ומגניב. רוצו לקרוא!