לי צ'יילד (תרגום: שאול לוין)
ספר נוסף מקו היצור של ג'ק ריצ'ר – אתם יודעים כבר מה יהיה שם; אנשים רעים, חפים מפשע, ג'ק ריצ'ר תופס טרמפים ומלווה באישה צעירה ויפה, ובסוף האגרופים פותרים את כל הבעיות. או אקדחים. ריצ'ר לא בררן.
קצת רקע למי שלא מכיר: ג'ק ריצ'ר הוא אדם גדל גוף בעל חוש צדק מפותח, שוטר צבאי לשעבר (אני לא יודע אם זה קטע של אמריקאים או רק של הסופר הזה, אבל שוטרים צבאיים תמיד מוצגים בספרי מתח כאילו הם מינימום היחידה המיוחדת של כוחות העלית של משהו), שמסרב לחיות כ'חלק מהמערכת'; אין לו בית, אין לו רכוש, והוא פשוט משוטט בעזרת טרמפים ברחבי אמריקה כשבכיסו אין דבר מלבד כרטיס אשראי ומברשת שיניים.
זהו הספר ה-24 בסדרה. בכל ספר, ג'ק ריצ'ר מגיע לאיזו עיירה שכוחת אל, מגלה איזו קנוניה/פשע שמתרחשים שם, ובעזרת יכולות החקירה שלו והאגרופים החזקים שלו פותר את כל הבעיות. חלק מהספרים התרחשו בכלל בעבר של ריצ'ר, כאשר עוד היה בצבא, והם מציגים בדרך כלל עלילות מעט שונות: ג'ק ריצ'ר חוקר משהו עבור הצבא ומגלה איזו קנוניה/פשע, ובעזרת יכולות החקירה שלו והאגרופים החזקים שלו פותר את כל הבעיות.
כן… חזרתי משהו. ועם זאת, זה עובד. ספרי ג'ק ריצ'ר הם כמו מין ממתק כזה: אתה יודע בדיוק למה לצפות, ומקבל את זה. בכל ספר יש איזה חידוש מעניין, חלק מהחקירות אפילו מותחות, אבל בסופו של דבר כולנו באים אל הספרים האלה כי כיף לראות גיבור שמפוצץ את הרעים מכות בלי חשבון.
ואחרי ההקדמה הארוכה… ניגש אל הספר שעל הפרק. 'יום אחד תפסיד', או בשמו המקורי: ירח כחול. אל תשאלו אותי למה זה השם המקורי של הספר, באמת שלא מצאתי ירח כחול אחד בפנים. אני מאמין שאפשר לעשות ניתוחים ספרותיים שמסבירים למה זה הרמז לאיזה שיר או ספר או משמעות כלשהיא של ביטוי שמסתתרת בין הדפים, אבל מה אומר – במקרה הזה קשה לי להלין על התרגום העברי שבחר לשנות את השם.
הבעיה היא שהשם החדש, 'יום אחד תפסיד', לא יותר טוב.
בספר הזה ריצ'ר מגיע אל עיירה שכוחת אל, שם הוא בטוב ליבו מנסה לעזור לזוג זקנים שהסתבכו בשוק האפור, ונקלע אל מלחמה בין שתי המאפיות הגדולות ששולטות בעיירה. כוחות החוק והסדר – נדמים כלא קיימים; וריצ'ר נחוש בדעתו להפוך כל אבן ולעורר על מהומה כדי ליישר את המצב.
היה לספר הזה פוטנציאל, באמת שכן. ושלא תבינו אותי לא נכון – הוא כיפי וקריא וזורם והכל. הבעיה היא שהספר הזה פשוט… מוגזם מדי. אנחנו רגילים תמיד שג'ק ריצ'ר הוא קצת גיבור על; הוא יודע תמיד מה השעה, הוא מקסים כל בחורה שהוא פוגש, יש לו אינטואיציות נכונות כמעט תמיד, יש לו מזל מטורף, והאגרופים שלו פותרים כל בעיה. אבל בספר הזה פשוט הגזימו עם זה. ג'ק ריצ'ר נכנס בכל קיר שהוא יכול במהירות מירבית, תוך שהוא אומר משפט עמוק-לכאורה: "אם אתה באמת מנסה לא אפשרי שתכשל". והיקום זורם איתו; כל ניחוש פרוע של ריצ'ר מתברר כנכון, הדברים תמיד מסתדרים לטובתו ואף אויב לא יכול לו. 'יום אחד תפסיד'? הצחקתם אותו. אם יש משהו שהספר הזה מוכיח – זה שריצ'ר לעולם לא יפסיד לשום דבר.
כמעט הייתי אומר שמדובר פה באיזו מקבילה ספרותית לבאטמן, למעט העובדה ש… ובכן… ריצ'ר לא מאמין בלשמור על ידיים נקיות; הוא הורג, והרבה. ריצ'ר הורג בספר הזה בכמות הזוייה בעיניי, בצורה הרבה יותר מוגזמת מבספרים הקודמים, וכמובן הכל ללא השלכות.
אז מה אומר? הספר נחמד וזורם, ואם אתם אוהבים ג'ק ריצ'ר תהנו לקרוא אותו. אבל אני מעדיף את הריצ'ר שלי גיבור מתח – ואת גבורת העל לשמור לחבר'ה של מארוול ודיסי.