אריך רמרק (תרגום: גדי גולדברג)
רומן מלחמת העולם הראשונה. כתוב היטב ונותן את האגרוף הראוי בבטן.
"איש לא יבין אותנו – כי לפנינו צמח דור שאמנם בילה כאן איתנו את כל השנים הללו, אבל היו לו לפנים מיטה ומקצוע, ועכשיו ישוב לעיסוקיו הקודמים וישכח את המלחמה; ואחרינו גדל דור הדומה למי שהיינו בנעורינו, והוא יהיה זר לנו וידחק אותנו הצידה. אנחנו מיותרים אפילו לעצמנו, נגדל, אחדים יסתגלו, אחרים ייכנעו, ורבים יהיו אובדי עצות. השנים יחלפו, ולבסוף נאבד." (מתוך הספר)
הדור האבוד, כך מכונים אותם נערים שלא הספיקו כמעט לצאת מן בית הספר אל העולם לפני שהמלחמה הגדולה חטפה אותם. לפני שעלה העולם באש ובעשן, בפצצות ובגז. לפעמים נדמה שכל העולם של ימינו עוצב בידי המלחמה הזאת. אמנם אחותה, מלחמת העולם השנייה, האפילה עליה מעט, אבל מלחמת העולם הראשונה היא אחד מהאירועים חובקי העולם המחרידים והאיומים שהכניסו את העולם כולו לטלטלה.
אריך רמרק היה אחד מן הנערים-חיילים האלו, ובספרו הוא מתאר את חווית המלחמה. הספר כתוב בצורה יוצאת דופן, שמכניסה את הקורא עמוק אל תוך האירועים: המלחמה מתוארת בלשון הווה, ובגוף ראשון רבים. היא מתוארת ללא פאתוס- הסתמיות היא זו שמועלה כאן על נס; הבדיחות השחורות של החיילים, המתים שנערמים בערימות בשוחות, אובדן הדרך והחיים שנופלים מבין אצבעותיהם של הנערים הצעירים.
רמרק מתאר בצורה ציורית ובצורה ישירה את חוויותיהם של החיילים האלו, שהמוות הפך להם לידיד ולמאהבת. הוא מתאר את ההרגשה כי המבוגרים בגדו בהם, הנערים, בהשליכם אותם אל התופת הזו; כל נאמנות וחלוקה למדינות וללאומים נשכחת תחת אימת וזוועות מלחמת החפירות הנוראה. וגם כאשר החיילים ההם יוצאים מן החזית, ופוגשים את האזרחים, נדמה כאילו תהום פעורה ביניהם, תהום שלעולם לא ניתן יהיה לגשר עליה.
זה לא ספר לכל אחד. זה ספר קשה, שמכניס אותך עמוק לחוויה של הייאוש, של חוסר התוחלת ושל המלחמה שנדמה שאינה נגמרת. אבל כל מי שאפילו טיפה מתעניין במלחמת העולם הראשונה, בדור האבוד ובאוניברסליות האנושית של החיים – חייב לקרוא את הספר הזה. הוא כתוב היטב, הוא כתוב חזק, והוא מעורר מחשבות על החיים ועל המוות, על הרעות ועל האנושיות.