רוני התחיל לחפש את הקסם בסוף שיעור א'.
טוב, זה לא לגמרי מדוייק. רוני ציפה למצוא את הקסם מאז – מאז ומעולם, בעצם. כשהוא היה קטן הוא לא ידע כלום על העולם, ולכן הרעיון של קסם היה ברור בעיניו לא פחות מאשר קיומם של דברים כמו אמריקה, פלמינגו או כיתה א'. מתישהו, בכיתה א' כנראה, הוא התחיל להבין שיש חלוקה בעולם – או לפחות, שהמבוגרים מחלקים את העולם – לדברים לא מוכרים שנמצאים בעולם, ודברים מוכרים שבשום פנים ואופן לא נמצאים בעולם.
ובכל זאת, זה לא הפריע לו לקרוא את הארי פוטר כשהיה בכיתה ג', ולהתאכזב בכיתה ה' כשלא קיבל מכתב שמזמין אותו להוגוורטס. כמובן, הוגוורטס זה באנגליה ורוני גר בישראל, אז זה לא אומר כלום. אולי בית הספר לקסמים בארץ מתחיל מכיתה ז'.
אף בית ספר לקסמים בארץ לא התחיל כשרוני עלה לכיתה ז', וגם לא כשהוא עלה לכיתה ט'. אף מקל שמצא בטיול לא התגלה כשרביט קסמים, או חרב מוסווית תחת קסם אשלייה. באף מערה לא נמצא אוצר קדום ומכושף. אף נחל לא כישף את מי ששתה במימיו. רוחות רפאים לא הסתתרו בחורבות ישנות, ומכשפות לא התגוררו בבתים מטים לנפול בשולי היישוב.
רוני תמיד ציפה למצוא את הקסם, אבל רק לקראת סוף שיעור א' הוא התחיל לחפש אותו בצורה פעילה.
דברים פשוט לא הסתדרו כמו שצריך. כל השנה הזאת, של שיעור א', לא הסתדרה כמו שצריך. הלימוד היה קשה ולא מעניין וזה לא הסתדר עד סוף זמן חורף כמו שהבטיחו לו. זמן פנוי תמיד היה חסר, וגם כשהיה – רוני לא הצליח למלא אותו בשום דבר שהרגיש בעל משמעות. את החברים בבית הוא בקושי הצליח לראות, והיה נראה שבכל מקרה כל אחד מתחיל ללכת לדרכו ושאף אחד לא ממש מתלהב ממפגשים בערבי שבת עם פיצוחים ובירות.
דברים גם לא הסתדרו בבית, כי רוני תמיד היה חוזר מהישיבה עייף ואיכשהו כל סעודת שבת נגמרה במריבה, בצעקות שלו על אמא שלו (הבושה! כאילו הוא ילד קטן) או במריבה טפשית עם אחת מהאחיות שלו. לפעמים רוני בכלל לא רצה לחזור הביתה בגלל זה, אבל הוא גם לא רצה להשאר בישיבה.
ואם כבר מזכירים דברים שלא הסתדרו, אז מיכל (שהייתה המד"שית שלו בשביעית) הלכה למדרשה והחליטה שלא מתאים שיהיה לה חבר עכשיו, ושניהם הסכימו שאין מצב שהם מתחתנים בקרוב (לרוני היה קשה לדמיין חתונה, בכלל) ולכן הם נפרדו על גביע גלידה. רוני מדי פעם עוד שלח למיכל 'לילה טוב' או 'וואי איך בא לי פיצה' ולפעמים אפילו 'תראי איזה רש"י מגניב' בנסיון נואש להראות שהוא מתחבר לתחומי העניין החדשים שלה, אבל מיכל הגיבה תמיד בקצרה ובסוף עזבה את הסמארטפון וקנתה נוקיה, ובכך התנתק קשר הווטסאפ הזה.
ובכן, הדברים לא הסתדרו משום צד ורוני החליט שזהו, הגיע הזמן שהוא ייקח את גורלו בידיו. אם יש קסם בעולם (מה זאת אומרת אם? חייב להיות. חייב להיות!), אזי ברור שאין זה קסם מהסוג שמגיע אליך במכתב עם דיו מסולסלת שממוען לארון שמתחת למדרגות. לא ולא, הקסם בעולם הזה משחק את עצמו קשה להשגה, ואם כך – הרי שרוני מוכן ומזומן לצאת ולרדוף אחריו.
אז הוא ניסה, בכל מיני דרכים. הוא חיפש חנויות ספרים ישנות עם מרתפים והסתובב בין מדפים אפלים ומאובקים, אבל אף ספר קסמים עתיק לא צץ. הוא אפילו ניסה פעם אחת להנעל בחנות כזאת, כי ידוע שרק כשבעלי החנות הולכים הספר המסתורי חושף את עצמו לעיני הגיבור, אבל ללא הועיל.
הוא ניסה ללמוד זוהר וספר היצירה וספרות היכלות וספר הבהיר. לקרוא, יותר נכון. הוא לא הבין כלום. הוא לקח ספרים פשוטים יותר של קבלה מעשית – רזיאל המלאך, למשל – וניסה לבצע את הכישופים שכתובים שם. לא כלאחר יד, כמובן. הוא ידע שבלי להאמין בזה, בלי לפחד מההשלכות הנוראיות של עיסוק בקבלה מעשית, זה לא יעבוד. אז הוא פחד והתכונן וצם לסירוגין במשך ארבעים יום ועשה תענית דיבור של שבוע ולא ישן שלושה לילות.
זה לא עזר.
הוא ניסה כל מיני דברים אחרים. לשקוע במדיטציה. לפתוח את הצ'אקרות. להתעסק בשמות קדושים. לכתוב קמיעות על קלף. הוא אפילו ביצע סיאנס (שלא קרה בו דבר), ושחט תרנגול שחור במרכז מעגל מחומש. הוא אמר לעצמי שכל הדברים שהוא עושה אמנם אסורים, אבל ברגע שהוא יפצח את זה – ברגע שהוא סוף סוף ימצא את הקסם האמיתי – הוא ימצא איך לסדר את הכל.
ובכל זאת, דבר לא קרה.
הוא קנה קמיעות וחוטים אדומים. הוא הלך אל ידעוניות וקוראות בכף יד, ומצא את עצמו בתוך מאורות מלאות עשן קטורת. הוא השיג סמים. קלים, בהתחלה. קשים יותר, בהמשך. הם בהחלט דפקו לו את הראש, אין ספק, אבל הם לא פתחו אותו למימדים חדשים של המציאות וחיברו אותו אל הקסם שנמצא מאחורי כל הדברים.
מה השלב הבא? אולי הבעיה היא בארץ ישראל. אולי בהודו הוא יוכל למצוא משהו. יילך, נניח, לאיזה מקדש מבודד על הר, יישב שם מאה שלושים ואחת ימים עם איזה נזיר, ובסופו של דבר…
אבל הודו הייתה רחוקה ולטוס לשם זה יקר. זה היה משהו שרוני שלך אחרי הצבא אולי יוכל לעשות, אבל לא רוני של שיעור ב' (פלא שהישיבה עוד לא סילקה אותו אם כי הייתה לו הרגשה שזה עוד יקרה).
הוא החליט שהגיע הזמן להסתובב בין מקובלים. אבל כאלה אמיתיים, שכולם יודעים שיש להם רוח הקודש ושהם עושים מופתים לפחות שלוש פעמים ביום. אולי אחד מהם יהיה מוכן לגלות לו את הסוד.
הוא ביקר אצל כמה מקובלים. בצפת, בטבריה, בנתיבות ובירושלים. אף אחד מהם לא עשה מופתים לעיניו ולא רימז באיזושהי צורה שיש לו כוחות פלאיים. כמה מהם הרגישו כמו צדיקים גדולים, אפילו תלמידי חכמים, ושניים מהם הרגישו כמו רמאים מוחלטים; אבל לאף אחד מהם לא הייתה גישה לקסם.
בסוף הוא מצא את עצמו אצל רב אחד שגר ביישוב קטן מאוד בצפון. הוא היה נראה מושלם לתפקיד – זקן לבן עבות, גבות ארוכות שמצלות על העיניים, כובע משונה ומיושן, ומעין חלוק כזה שהיה יכול להיות בכיף גלימה של קוסמים. הוא קיבל את רוני בברכה ושוחח עמו ברכות, בזמן שאשתו הגישה להם תה חזק נטול סוכר ועוגיות תפלות משיבולת שועל.
רוני הרגיש שזה הסיכוי האחרון, אחרי זה הוא נוטש את החיפוש אחרי המקובלים. ותכלס? הוא לא יודע לאן מכאן. לכן הוא אזר אומץ ושאל את הרב. אני יודע, הוא אמר. אני יודע שיש קסם בעולם. ואני יודע שאני אצליח למצוא אותו. בבקשה תכוון אותי.
אני לא יכול, אמר הרב.
זו הייתה התשובה הצפויה, ולכן היא לא ריפתה את ידיו של רוני. אני מוכן לעשות הכל, אמר רוני. באמת. לא תתאכזב ממני. אני מבטיח לך.
הרב פתח את פיו, וסגר אותו. רוני ידע שזה הרגע הקריטי. האם הוא יסכים להיות המנטור שלו? להוביל אותו סוף סוף אל הקסם?
תשמע, אמר הרב לבסוף. יש לך שתי בעיות, ואלה בעיות שאתה חייב להתגבר עליהן.
רוני הנהן, ומשהו גאה בתוכו. זה היה זה. הרב מוכן לקבל אותו כשולייה. אחרת הוא לא היה מציב בפניו דרישות.
הבעיה הראשונה שלך, אמר הרב בקול יבש, היא גאווה.
זה גם היה קלאסי.
אתה באמת חושב, המשיך הרב, ועיניו החמירו מעט, שיש קסם בעולם הזה, ואף אחד לא הצליח למצוא אותו – אבל אתה תוכל? מכל האנשים בעולם? אנשים שוקדים כל ימיהם במחקר, בניסוי, בעבודה. ואף אחד מהם מעולם לא מצא דבר כזה. אבל אתה, בחור צעיר שמכלה את זמנו במרדף אחרי הרוח, אתה תמצא אותו?
רוני שתק. הוא צודק, הרב, אבל זה בסדר. רוני רק צריך להכיר בגאווה שלו, ללמוד שיעור בענווה, ואז הרב יקבל אותו כשולייה.
והבעיה השנייה שלך, אמר הרב, וקולו נעשה חותך יותר, אכזרי יותר, היא שאין קסם בעולם. פשוט אין. האנשים שהצליחו בעולם? שהדברים מסתדרים להם? זה הכל עבודה קשה. גם מזל, לפעמים, אבל בעיקר – עבודה קשה. ואם לך לא מסתדר?
הרב נעץ עיניים ברוני, שפתאום ייחל למצוא את הקסם ולו רק כדי לפעור את פי האדמה ולהבלע בתוכה.
אם לך לא מסתדר, המשיך הרב, זה לגמרי עליך. זו לגמרי אשמתך. אין פתרונות קסם בעולם הזה. ואם אתה, אתה בעצמך, לא תקום ותעשה – לא יהיה אף אחד אחר שיעשה את זה בשבילך.
הוא רוקן את שארית התה בלגימה אחת, ואז הוביל את רוני המבולבל, האבוד והעני מכל אל פתח הבית.