מארקו רץ, כבר מאז שהוא היה קטן הוא רץ. בהתחלה היה רץ מחוץ לפתח של הגן עוד לפני שאבא או אמא הגיעו בכלל לאסוף אותו והוא אפילו רץ פעם אחת לכביש אבל לא קרה לו כלום אז אף אחד לא ידע שזה קרה. מארקו רץ בטיולים ורץ בבית הספר וכולם יודעים שגם אם מארקו נופל ונשרט בברך או משפשף את היד הוא לא מפסיק לרוץ.
מארקו רץ והשנים רצות אתו וכיתה א' הופכת לכיתה ב' ואותיות דפוס מהססות הופכות למחברות עם מילים על גבי מילים ומספרים קטנים הופכים לתרגילים גדולים ומסיבת סידור הופכת למסיבת חומש. מארקו רץ והילדים הקטנים הופכים להיות השכבות הגדולות ששולטות במגרש ובכדור ומחליטות מה יהיה תקנון פורים ופתאום מארגנים מסיבת סיום והצגה ואז הם שוב הופכים להיות הכי קטנים כשהם מגיעים לחטיבה.
מארקו רץ והחטיבה רצה איתו והם רוקדים בעוד בר מצווה ובעוד בר מצווה והשירים תמיד אותו הדבר וגם האוכל ובכלל ההבדל היחיד בין הבר מצוות הוא שמתישהו אחת מהן היא שלו, ובסרטון שההורים שלו הכינו לו אפשר לראות איך מארקו רץ ורץ ורץ. מארקו רץ ושיערות מתחילות לגדול לו על הרגליים ועל הידיים ומתחת לאף ופתאום התעודה נהיית חשובה כי צריך להראות אותה לישיבות תיכוניות וצריך לרוץ, לרוץ, לרוץ, להספיק להרשם לפני שההרשמה נסגרת כי כל המקומות הטובים מבוקשים מאוד וצריך לרוץ כדי שישימו לב אליך, ומארקו רץ ורץ ורץ.
מארקו רץ ומגיע לישיבה ובפנימייה אי אפשר להפסיק לרוץ לרגע כי הכל קורה כל כך מהר, צריך להכיר את החברים וצריך ללמוד למתמטיקה ואם הוא רוצה תעודת בגרות טובה והוא רוצה הוא צריך לרוץ ואם הוא ירוץ מספיק מהר אולי גם יהיה לו זמן ללכת למעיין בימי שישי בבוקר. מארקו רץ מהישיבה אל הסניף ומהסניף אל הישיבה ופתאום הוא כבר לא חניך אלא מדריך והוא צריך לרוץ כדי לדאוג לחמישה עשר ילדים קטנים ומנוזלים. צריך לרוץ ולהכין צ'ופרים ולהתקשר להורים ולדבר עם הקומונרית ולריב עם המתנ"ס וללכת ליום עיון ולבקש מהר"מ שחרור ולרוץ ולרוץ ולרוץ.
מארקו רץ והמבחנים הופכים לבגרויות וההדרכה מגיעה לסיומה, וצריך לרוץ לרוץ לרוץ כל הזמן כדי לשמור על קצב בשיחות, צריך להביע דעה וצריך שהיא תהיה נכונה וצריך לדעת תמיד לומר את הדבר הכי מצחיק או הכי עוקצני או הכי שנון ומי שממצמץ לרגע בשיחה נשאר מאחור, כל כך מאחור שאף אחד לא זוכר בכלל להסתכל עליו בזמן שרצים ורצים ורצים קדימה ומסיימים את הבגרויות ולומדים נהיגה ושותים בירה בלילה ומתחילים לחשוב מה יהיה שנה הבאה.
מארקו רץ ובודק עוד ישיבה ועוד ישיבה וגם כמה מכינות ואפילו מסתכל על יום הגיבוש ששלחו לו מהצבא. צריך לרוץ ולשלוח מכתבים ולמלא טפסים וללכת לראיונות ולנסוע ממקום למקום ולבדוק ולבדוק ולבדוק וצריך לרוץ ולהחליט כבר כדי להפטר מכל הלחץ הזה שיושב על הראש כמו איזו קסדה גדולה וכבדה שמוחצת את הכתפיים, שלא מאפשרת לרגע להסתכל לצדדים כי חייבים כל הזמן להסתכל קדימה עד שנגיע ועד שנגיע צריך לרוץ ולרוץ ולרוץ.
מארקו רץ והוא רץ גם כדי לשמור על כושר וגם כדי להתכונן לצבא וגם כשהוא יושב הוא בכלל רץ כי יש כל כך הרבה מה להספיק ללמוד וכל כך מעט זמן, וצריך לרוץ כדי לתפוס את המקום הטוב בבית המדרש וכדי להספיק לקחת את הרשב"א במהדורה הטובה וכדי לתפוס את הוופל האחרון שנשאר בגמ"ח. מארקו רץ ורץ אל המכולת לקנות חלות לשבת ואל התחנה של מד"א והביתה כדי לבקר ואם הוא ירוץ מספיק מהר אולי הוא גם יצליח ללכת לטייל קצת בפסח אחרי שיגמור את הנקיונות.
מארקו רץ אל הצבא ומתחיל לרוץ מהר יותר כי כמה שרצים זה לא מספיק, תמיד יש עוד מה לרצות ועוד מה לעשות ובכלל מי שלא רץ נופל ומי שיושב לרגע זה רק ידוע שהוא יתחיל להיות רקוב ושחור והחיים שלו יהפכו להיות מכווצים ומגעילים כאלה ומארקו ראה הרבה, הרבה חיילים שככה החיים שלהם נראים ולכן הוא רץ ורץ ורץ והוא מקום ראשון בבר אור ובבוחן מסלול והוא יוצא מ"כים ולא מפסיק לרוץ לרגע, זה טוב לרוץ הוא אומר זה מפתח את השרירים שלכם ואת היכולת שלכם לראות את המטרה מול העיניים.
מארקו רץ מן הצבא אל האזרחות והמטרה מול העיניים, כמו אבן חן זוהרת שמחכה רק לו שיגיע אליה, שישיג אותה, שירוץ ירוץ ירוץ כדי לתפוס אותה ראשון. הוא רץ בחזרה אל הישיבה ונראה שכולם רצים סביבו ופתאום אנשים מתחילים להתחתן או להוריד את הכיפה או ללכת ללמוד מקצוע והוא מרגיש שהוא לא רץ מספיק מהר במירוץ הזה. וגם ההורים שלו לוחצים כי הם יודעים שהוא יודע לרוץ, אתה יודע לרוץ מארקו, איך יכול להיות שאתה נשאר מאחור כאן בדבר הזה.
מארקו רץ מיום פתוח ליום פתוח, הוא יודע שהוא צריך ללמוד אבל הוא לא יודע מה הדרך שתוביל אותו אל אבן החן שלו, הוא רץ אבל מרגיש איך הוא כמו הולך לאיבוד במין מבוך תת קרקעי. הוא רץ ומתחיל לצאת לדייטים ורץ מבית קפה לפארק לחורשה למעיין אבל נדמה שככל שהוא רץ מהר יותר ככה הוא נשאר מאחור ואיכשהו כולם עוקפים אותו במירוץ הזה, כולם עוקפים אותו.
מארקו רץ מהישיבה אל העולם הגדול והוא מרגיש כמו מי שרץ מעל תהום ואם רק יסתכל למטה הוא יפול, אז במקום זה הוא ממשיך להסתכל קדימה אל אבן החן שנמצאת אי שם רחוק, היא נמצאת רחוק והוא רץ ורץ ורץ אבל לא מצליח להתקרב אליה. הוא מתחיל ללמוד בימים ולעבוד בערבים והוא מרגיש איך הוא רץ אחרי עצמו ולא מספיק לנשום לרגע.
מארקו רץ והחיים יושבים עליו כמו קסדה מפלדה יצוקה. הוא רץ ורץ ורץ והוא לא עוצר לרגע כי אם הוא יעצור לנשום הוא יודע איך אנשים יסתכלו עליו, הוא יודע שהם מצפים שהוא ימשיך לרוץ. הוא רץ והשנים רצות לצידו אבל במקום להרגיש שהוא מגיע אל אבן החן זה רק מרגיש כאילו הכל מתמוטט מסביבו, כאילו הוא הולך ונקבר מתחת לאבנים כבדות בזמן שהוא ממשיך לרוץ ולרוץ ולרוץ.
וכל מה שמארקו רצה בחיים היה רגע אחד לשבת, רגע אחד לנשום עמוק, רגע אחד שמישהו יסביר למה כולם רצים ולאן יש לרוץ ומה יש באבן החן הזו שמושכת כל כך לרוץ אחריה. רגע אחד להסתכל מסביב ולראות מה עוד אפשר לעשות חוץ מלרוץ קדימה, רגע אחד, רק רגע אחד.
אבל מארקו ממשיך לרוץ, כי אי אפשר לעצור את הג'אגורנאוט.