איך שהגשם מתחיל, יוחאי יוצא החוצה והוא אפילו לא לוקח איתו מעיל או כובע. הוא אוהב להרגיש את הטיפות על המצח שלו ואז זולגות על האף, וזה כאילו הוא בכלל חלק מהרחוב וכמו שהמכוניות והעצים לא בורחים מהגשם גם הוא, וזה רק החתולים והאנשים שרצים להסתתר כדי לא להרטב.
יוחאי אוהב את הרעש של הגשם כי קשה לחשוב מחשבות כשהגשם יורד וכשיוחאי בבית שלו, בטח במיטה, הוא כל הזמן חושב מחשבות וזה נמאס לו. אבל אי אפשר לכבות מחשבות בכפתור כמו שאפשר לכבות סרט במחשב, אפילו שאמא אומרת שאם הוא יעצום עיניים ולא יחשוב על המחשבות אז הוא יצליח להרדם.
יוחאי רץ ברחוב, עד הפנייה אל המכולת ובחזרה. הוא לובש את המגפיים החדשים שאבא קנה לו כשהוא היה בבית. אבא אמר שיש לו הרגשה שעומד להיות חורף קשה, ולכן הוא קנה ליוחאי מגפיים כדי שלא משנה כמה קשה יהיה החורף זה לא יפריע ליוחאי ללכת בחוץ ולשחק כמו שהוא אוהב.
כל הילדים מחכים שהגשם ייפסק ורק אז הם גם יוצאים לרחוב. הם בועטים בכדור והכדור נהיה רטוב ומלא בבוץ, אבל זה לא משנה כי האמא של אף אחד לא תכעס עליו שהבגדים שלו עם בוץ. אף אמא לא כועסת עכשיו, אבל לפעמים הן עייפות מאוד והן רוצות להיות קצת לבד ואז הילדים הולכים לשחק בחוץ.
גם יש הרבה מקום עכשיו ברחוב כי כל האוטואים שבדרך כלל חונים לא שם, נגיד האוטו של אבא של ירון שהוא אוטו שחור וגדול וירון אומר שהוא ארבע וארבע, ושהוא יכול לנסוע אפילו כדי לטפס על הר. וגם האוטו של אבא של יוחאי לא נמצא, אבל זה בכלל לא בגלל שאבא של יוחאי לקח אותו, זה בגלל שסבא לקח את האוטו כדי לנסוע הביתה כי האוטו שלו היה מקולקל.
כל הילדים קופצים בשלוליות ונרטבים להם המכנסיים כמעט עד התחתונים. גם יוחאי קופץ בשלוליות, ואמא שלו רואה אותו מהחלון וצועקת: יוחאי, אני לא רוצה שתשחק בשלוליות. זה מסוכן.
יוחאי יודע שזה בכלל לא מסוכן לשחק בשלוליות ושאי אפשר לטבוע בשלולית, והוא אומר לאמא שאי אפשר ושגם אבא קנה לו את המגפיים כדי שהוא יקפוץ בשלולית. לילדים האחרים אין מגפיים חדשים אבל ברק אומר שהוא יתקשר לאבא שלו כדי שיקנה לו גם מגפיים.
לאבא שלי יש את המגפיים הכי גדולים, ככה מספרת נעה, כי הוא הולך בבוץ שאתם לא מבינים, בוץ שמגיע לו עד הכתפיים. והוא צריך להרים ידיים ככה כדי שלא יתלכלכו לו הדברים.
אבא שלי יבוא בשבת הביתה והוא יביא לי כדורים ממה שיש לו שם, אומרת רות, וירון אומר שגם אבא שלו יבוא בשבת, ואבא של גלעד הגיע ביום שלישי אז הוא לא יבוא בשבת, אפילו שגלעד אומר שהוא רק ישן כל הזמן.
דניאל שואלת את יוחאי מתי אבא שלו בא אבל יוחאי עושה את עצמו כאילו הוא לא שומע, והוא הולך לקפוץ בשלוליות שליד המעבר חצייה, והוא משפריץ על עצמו במים כדי שהמחשבות לא יבואו לא יבואו לא יבואו.
כשהגשם מתחיל שוב לרדת כל הילדים בורחים הביתה, כי כשיש טפטופים צריך ללכת למקום מוגן ככה כל האמהות תמיד אומרות, ורק יוחאי נשאר בחוץ ומסתכל על השלולית. פעם הוא ראה בסרט של מלך האריות שסימבה התגעגע לאבא שלו והסתכל בשלולית, ורפיקי אמר לו שהוא יראה את אבא שלו בשלולית אבל היה שם רק את סימבה. אבל אז סימבה הסתכל בשמיים והוא ראה את אבא שלו בשמיים ופתאום הוא זכר מי הוא.
כשיוחאי מסתכל בשלולית הוא לא ממש רואה את עצמו כי שלוליות של באמת זה לא כמו בסרטים, שאפשר לראות כאילו זה מראה. וגם כשהוא מסתכל בשמיים הוא לא רואה שם את אבא שלו, רק עננים אפורים שמורידים עליו גשם. הוא מנסה לראות טוב אבל הוא כל הזמן צריך למצמץ בגלל הגשם, ואולי בכלל אבא שלו לא יכול שיראו אותו בגלל כל העננים האלה.
פתאום יוחאי מרגיש איך שהוא מפחד לבד בגשם, והוא כבר לא קופץ בשלולית, רק עומד ומסתכל על העננים ופתאום הוא מרגיש שאפשר לטבוע בשלוליות, שאמא שלו באמת צדקה שזה מסוכן, והוא מרגיש שאם הוא ימשיך לעמוד ולחפש את אבא שלו הוא יטבע ואף אחד לא ימצא אותו יותר אף פעם.
ולכן יוחאי בורח הביתה ואמא עדיין עייפה אבל היא מכינה לו כוס של שוקו חם והגשם בחוץ ממשיך לדפוק ולדפוק עד שנראה כאילו כל העולם עומד לטבוע.