ג'ואן אייקן (תרגום: יחיעם פדן)
שתי נערות נקלעות למזימה של אנשים מרושעים שרוצים לשדוד את אחוזת משפחתן.
סילביה מתרגשת. לראשונה בחייה, היא עוזבת את בית דודתה הענייה, ועולה על רכבת אל האחוזה המפוארת של דודיה – אחוזת וילובי. הדרך לא פשוטה – והיא מלאה בשלג וזאבים; אבל בסוף הדרך מובטחת פגישה עם בת דודתה בוני.
בוני וסילביה מצפות לבלות בנעימים ביחד, אבל לרוע מזלן לאחר שבני הזוג וילובי עוזבים את האחוזה, מופיעים בה כמה קושרי קשר ששמו לעצמם למטרה לשדוד את האחוזה – והם לא יבחלו באמצעים כדי להפטר משתי הילדות.
הילדות, ומעט בני הברית שלהן, מנסים להציל את האחוזה – ועוברים מסע הרפתקאות מסוכן ומותח בדרך.
בסך הכל מדובר בספר חמוד, כמו רוב ספרי הוצאת מרגנית. דברים כמו אחוזה בריטית גדולה, אומנת מרושעת, בית יתומים אכזרי – זה דברים שקשה להכשל בהם. אני חושב שילדים, ומבוגרים שנהנים מספרי ילדים, יהנו בהחלט מהספר הזה. התרגום קצת מיושן; אני אוהב את זה, אבל מי שמעדיף תרגומים חדשים ישמח לדעת שיצא לספר תרגום חדש של יעל אכמון.
עם זאת, הספר לא חסר מגרעות. הזאבים שמופיעים בו מרגישים מעט מיותרים לעלילה, למרות המקום הרב שהם תופסים; הסיפור נפתר בעזרת 'מבוגר אקס מכינה' ולא בשל התושייה של הילדות – וזה אחד הדברים שאני פחות אוהב כשקורים בספר ילדים; והחברה המעמדית המוצגת בספר מעוררת רצון לתת כאפה למישהו (הו לא! הילדה המסכנה איבדה את האחוזה שלה ועכשיו עליה… לסדר לבד את המיטה!)
אבל בסך הכל הפגמים האלה לא מעיבים על חווית הקריאה, בטח לא של ילד. זה ספר נחמד, ומהווה גם פתיחה לסדרת 'קורות הזאבים' של אייקן – שאת ספריה הבאים אסקור בהמשך.