מיכאל אנדה (תרגום: חנה טויכסלר)
קלאסיקה על זמנית, על ילדה יוצאת דופן שנאבקת בגנבי הזמן.
באמפיתיאטרון העתיק גרה ילדה. איש אינו יודע מאיפה הגיעה, או למי היא קשורה. היא תמיד הולכת יחפה, וכולם מחבבים אותה מייד. שמה הוא מומו, והיא ניחנה ביכולת מיוחדת: יכולת ההקשבה. ואם אתם חושבים שאין שום דבר מיוחד ביכולת להקשיב, רוצו מייד ותקראו את הספר הזה, כי יש לכם הרבה מה ללמוד.
ליד מומו אנשים מבינים יותר עצמם ואת אחרים; הדמיון והיצירתיות שלהם פורים; אהבת החיים שלהם גואה. מומו מתחברת במיוחד עם גיגו, מספר סיפורים חד לשון, ועם בפו, מטאטא רחובות בעל מחשבה עמוקה. מיכאל אנדה מתאר לנו את מומו והשפעתה על אנשים בלשון ציורית, יחד עם שלל סיפורים שמקפלים בתוכם משלים על עולמנו שלנו.
אז מתחילה העלילה הגדולה – יותר ויותר אנשים מתחילים לחסוך בזמן. חברים, תחביבים, דמיון – כל אלו נדחקים הצידה, בעוד האנשים מנסים לחסוך עוד ועוד זמן. העולם מתחיל להיות אפור ועגמומי; והכל באשמת האדונים האפורים – שמפילים את בני האדם ברשתם. גם מומו וחבריה לא חסינים בפני החדלון הזה.
על מומו לצאת מגבולות הזמן והמרחב, ויחד עם הצבה המופלאה קסיופאה, שיודעת את העתיד בדיוק חצי שעה מראש, לרדת לעומקם של מושגי הזמן, הדמיון, החיים עצמם – ולהציל את העולם כולו.
הספר הזה הוא קלאסיקה אמיתית, שמתאימה הן לילדים והן למבוגרים. מאחורי הסיפור הפשוט לכאורה והדמויות המקסימות מסתתר משל נוקב על חיינו בעולם המודרני, על ערכם של דמיון, הקשבה וחברים, ועל מקומו של אדם בעולם שהולך ונעשה מתועש, הולך ונעשה מהיר, הולך ונעשה אדיש ומנוכר. בעיניי – זה ספר חובה בכל ארון ספרים שמכבד את עצמו.