דפקתי על הדלת, מחזיקה בידי האחת את המגש ועליו הכוס המהבילה. "ג'ורג'?"
"תכנסי," הוא גנח, בקול שזיהיתי כקולו של מחסום כתיבה.
פתחתי את דלת העץ העבה, ונכנסתי אל חדר העבודה של ג'ורג'. האש באח פצפצה קלות, אבל צינת החורף עדיין חדרה אל החדר. ג'ורג' ישב בכסא גבוה המשענת שלו, ליד שולחן העבודה, ואחז את ראשו בשתי ידיו. מולו על השולחן היו פזורים הדפים שלו, וכתב ידו העקום היה משורבט עליהם.
הנחתי לידו את הכוס. "איך מתקדם הספר?"
"לא מתקדם לשום מקום," הוא נהם בייאוש. "חשבתי שהכל הולך לי כל כך טוב. בדיוק הגעתי לתאר את המפגש עם האבא של – אבל בשביל מה אני מספר לך את כל זה? אני חייב להפסיק. אני לא מסוגל להמשיך יותר."
"אבל למה?" תמהתי. "קראתי את החלק הראשון של הספר שלך, הוא מעולה! העולם שיצרת כל כך חי, כל כך מלא דמיון…"
"כל כך שקר מוחלט," הוא אמר במרירות. "הייתי עיוור לזה, כן, אבל עכשיו אני רואה את הכל. שקר מוחלט!"
"אני לא מבינה," אמרתי.
"ניסיתי ליצור עולם אחר, עולם ששורשיו נעוצים במופלא והוא רחוק מהעולם היום יומי, המשעמם שלנו," אמר ג'ורג'. "בשביל זה אני כותב, לא כך? אבל פתאום נפקחו עיניי. אני לא מאמין כמה טיפש הייתי!"
"אבל מה קרה?" שאלתי.
"ג'ון!" הוא גנח. "קראתי לגיבור הראשי שלי ג'ון!"
קימטתי את מצחי. "ומה הבעיה בזה? הוא גיבור כתוב היטב – "
"קוראים לו ג'ון, את לא מבינה? ג'ון!" הוא שקע בכסאו במפח נפש.
"מה הבעיה…"
"את לא מבינה, שבעולם שבו לא התרחש קטל הדרקון העשירי, מעולם לא התפרסם גיבור בשם דונאבן? שבלי הגירת הכפור, שהובילה לערבוב אוכלוסיות ולשפות משני קצוות שונים של העולם להפגש, מעולם לא התרחש מעתק ההגאים שבין ד לבין ג'? שבעולם שבו לא גדלו הילדים במשך מאות שנים על הסיפור המיתולוגי של ג'ון-אבן, כפי שהתפרסם הסיפור בכתבי 'מאה פרסאות אל שנטים', אף הורה לא היה קורא לבנו ג'ון על שמו? הגיבור שלי נושא שם שנעוץ באופן עמוק, ובלתי ניתן להפרדה, בהיסטוריה של העולם שלנו; זה מנפץ את הכל, זה מחורר את האפשרות שאי פעם מישהו יאמין לעולם שיצרתי!"
"זה לא נראה לי חשוב כל כך," אמרתי בהיסוס אחרי רגע של מחשבה.
"לא חשוב כל כך?" הוא כמעט תלש את שערות ראשו. "כל היכולת של בריאת העולם האחר הזה – כל היכולת שלו להיות אמיתי, להיות חי וקיים, היא בנפרדות שלו מהעולם שלנו. אם יש בו שמות שמעידים על קיומו של הדרקון העשירי, איך העולם יוכל להתקיים בנפרד? איך אני יכול לשמר את האשלייה שדברים מומצאים כמו 'חשמל' הם אמיתיים באותו עולם, כששמות פשוטים חושפים את המסווה, חושפים שהעולם ההוא נשען על העולם שלנו מכל בחינה; שניתן לדמיין אותו רק מתוך עולם המושגים הצר שלנו – זה אסון! פשוט אסון!"
חיכיתי שיירגע. תמיד זה כך כשהוא כותב. ואכן, אחרי כמה רגעים ניצת ניצוץ בעיניו. "אלא אם כן…" אמר. "אלא אם כן!"
הוא הסתובב אל שולחן העבודה שלו והחל לכתוב בתנועה תזזיתית. "אלא אם כן," מלמל תוך כדי, "אלא אם כן אצור אטימולוגיה חלופית. הסבר פנים עולמי לשם הזה. כן, זה יפתור את הבעיה. כל שם ושם שנסמך על עולמנו, אני אמצא לו אטימולוגיה משלו. נגיד למשל שג'ון הוא… נגיד שהשם הזה מתגלגל מאחד השליחים. כן. הזכרתי שיש שניים עשר מהם, אבל לא הזכרתי אותם בשמותם. אז למה שלא יהיה אחד מהם ג'ון? אבל לא, זה ישיר מדי, לא מספיק מפותח. אולי נגיד שהשם עצמו שאול בכלל משפה אחרת, אולי שפתו של העם הגולה… כן, זה יתאים. היה מעתק הגאים, כמובן… הבה נאמר שזה היה במקור יון? אולי בעצם יוהן, זה מתאים יותר לצורת הכתיב… אבל אם בעצם נתחשב במבטא שבו העמים באזורים האלה דיברו – אולי יוחן בכלל? אולי נעשה את זה יוחנן, במשמעות של יו-חנן, זה משתלב עם האמונות המקומיות… זה הכל משתלב! הנה את רואה! עכשיו העולם שלי קורם עור וגידים. עכשיו הוא נהיה אמיתי, אמיתי!"
הבטתי בו, כותב כמטורף, שוקע עמוק אל תוך אטימולוגיות מדומיינות של שפות ועמים שמעולם לא התקיימו. "ג'ורג'," אמרתי. "אתה גאון, אין ספק, אבל אתה פשוט אידיוט."