מיכאל אנדה (תרגום: יוסיפיה סימון)
קובץ סיפורים לילדים מאת מיכאל אנדה. חביב, משמעותית פחות טוב מהספרים האחרים שלו.
מיכאל אנדה הוא סופר מעולה. ההבנה שלו את נפש האדם ואת עולם הפנטזיה מדהימה ועמוקה, ובגדול אני ממליץ על כל ספר שלו שניתן להניח עליו את היד.
הספר הנוכחי הוא קובץ סיפורים שמיועדים לילדים. בהוצאה בעברית הגדילו לעשות וסידרו את סדר הסיפורים על פי ה'גיל' לו הם מיועדים, כאשר הסיפורים המיועדים לילדים ממש קטנים מנוקדים. לי קצת צרם בעין חוסר האחידות בנושא.
בכל אופן, כמו קבצי סיפורים אחרים, יש כאן עליות וירידות. לתחושתי, סיפורים רבים היו ילדותיים מדי, דידיקטיים מדי, או לא מוצלחים כל כך. אני מניח שילדים קטנים ייהנו יותר ממני – אבל להרגשתי גם להם ניתן למצוא בידור טוב יותר.
מבין הסיפורים הכן מוצלחים שיש בספר ניתן למנות את:
הדרך הארוכה לסנטה קרוז (סיפורו של ילד שמבריז מבית הספר, הולך לאיבוד ומסתבך), תיאטרון הצללים של אופליה (סיפורה של אישה בודדה שאוספת אליה את הצללים המנודים בעולם), טבקעיטוש ונשיקאף (סיפור משעשע על זוג אחים שקוללו בקללה… ייחודית), מוני מציירת יצירת מופת (סיפור קצר וחמוד על קשר בין מבוגר לילד) וליתר דיוק (ליתר דיוק, זו ההקדמה לספר ולא סיפור, אבל היא ממש נחמדה).
לסיכום – אני כן ממליץ למצוא את הספר, לקרוא אותו ולהקריא אותו לילדים; רק אל תבואו עם ציפיות על בסיס הספרים האחרים של אנדה, שהם הרבה הרבה יותר מוצלחים.