לואיז פיציו (תרגום: הדר אלרואי)
ילדה בעלת דמיון עשיר עוקבת אחרי כל הסובבים אותה ורושמת הכל במחברת הסודית שלה.
הרייט רוצה להבין את העולם ואת האנשים שממלאים אותה. ואיזו דרך טובה יותר להבין אנשים מאשר לעקוב אחריהם? והרייט לא בוחלת בשום אמצעי – החל מציתות לשיחות פרטיות וכלה בהתגנבות לתוך בתים של אנשים. אם יאשימו אותה בהסגת גבול, בציתות או בחטטנות היא לא תבין מה רוצים ממנה; היא בסך הכל מרגלת – ואחת שטובה במה שהיא עושה.
במחברת שלה רושמת הרייט הכל. מה היא רואה סביבה, מה היא חושבת על האנשים השונים המקיפים אותה, ועוד. היא לא בוחלת ברכילויות או בהשמצות – ובאופן כללי היא לא מכירה את המושג של לשים מחסום, או לסנן, מחשבות שליליות שיש לה על אחרים.
הכל טוב ויפה, עד היום שבו המחברת שלה נופלת בידי חברי הכיתה שלה – שלא כל כך שמחים לקרוא מה כתוב בפנים…
ספרים של מרגנית – בייחוד מהסדרה הישנה – הם בדרך כלל הימור בטוח, והספר הזה לא שונה. הוא מציג דמויות ילדים מעניינות, בלתי נסבלות, אמינות ומעוררת אהדה. באותו הרגע שבה לך לתת להרייט סטירה, בא לך גם לחבק אותה. היא מתנהגת בצורה מחפירה, אבל היא גם לא מבינה את העולם סביבה, והנסיון שלה ליצור סדר בכאוס מעורר חמלה.
הספר מחולק לשלושה חלקים. החלק הראשון מציג לנו את הרייט ואת עולמה הפנימי, והוא חלק מצויין, מרתק ומשעשע. החלק השני מציג את תגובתם של האנשים הקרובים להרייט כשהם מגלים על המחברת שלה, והוא נוגע ללב. החלק השלישי מציג את הפתרון לבעיות, והוא החלק החלש יותר בספר בעיניי – אם כי גם הוא נחמד.
בסך הכל – ספר מוצלח על ילדים, דמיון, והבנה בין אישית – מתאים לילדים ולמבוגרים שאוהבים לקרוא ספרי ילדים.