פול סטיוארט וכריס רידל (תרגום: דורית לנדס)
הספר החותם את הטרילוגיה. עולם אכזרי, ספינות מעופפות, קפטן טוויג במלוא תפארתו.
קצעולם, שכבר סקרתי כאן שני ספרים שלו, הוא עולם משוגע, אפל ומלא דמיון. יש בו עשרות גזעים שונים ומשונים; יערות אפלים ומסוכנים; פיראטים ששולטים בשמיים; תככים בכל פינה; כולם מרושעים, מעוותים, ומגניבים.
טוויג, שאותו הכרנו בספרים הקודמים, הוא עכשיו קפטן של ספינת פיראטים משלו. הוא יוצא למסע בעקבות ציפורסעד כדי להציל את אביו, שאבד ברקיע הפתוח. אבל כאשר הוא פוגש את אביו הוא מגלה שסכנה עצומה עומדת להרוס את העולם.
לאחר הפתיחה הדרמטית הזאת, הספר עובר לסיפור מסע – במסורת של שני הספרים הקודמים: טוויג (והמתלמד בעל החלומות שלו, קאולקייפ), מנסה למצוא ולחלץ את כל אנשי הצוות שלו, ובדרך עובר במגוון מקומות שמדגימים את מה שיש לקצעולם להציע: העיר המרחפת סנקטפראקס; עירתחתונה המלכולכת; יערעבות המלא סכנות.
זה ספר באמת מוצלח, אם כי הוא לא חף מפגמים. טוויג עובר שינוי מאוד גדול בין הספר הקודם לספר הנוכחי (למרות שבעקרון רק כמה ימים עוברים ביניהם!), והוא כבר לא צעיר חששן ולא מנוסה אלא קפטן פיראטים קשוח ושבע קרבות. העלילה מונעת על ידי צירופי מקרים ממוזלים, והסוף שלה מריר משהו. כל זה לא משנה את העובדה שמדובר בעוד ספר באחד מעולמות הפנטזיה הכי מגניבים שיש, והוא חותם את הטרילוגיה של טוויג בצורה מעולה.