זכרון

מאת הווארד פיליפס לאבקראפט

בעמק ניס הסהר הארור זורח חלושות, פורץ בקרניו הרפות נתיב של אור מבעד לעלווה הקטלנית של עצי התרעלה. ובמעמקי העמק, היכן שהאור לא זורח, נעות צורות שלא נועדו להיראות. העשבייה במדרונות פרועה, וזמורות מרושעות וצמחים מחרידים מזדחלים בינות סלעי הארמונות החרבים, מתפתלים בחוזקה סביב לעמודים השבורים והמונוליתים המשונים, ושוברים דרך מרצפות השיש שהונחו בידי ידיים נשכחות. בין העצים הענקיים הגדלות בחצרות המתפוררות מזנקים קופים קטנים, ובעומק כספות האוצר מתפתלים נחשים ארסיים ודברים מקושקשים חסרי שם.

גדולות הן האבנים הנמות תחת מעטה הטחב הלח, ועצומות הן החומות מהן נפלו האבנים. זמן רב עבר מאז הוקמו בידי בוניהן, אך הן עדיין ניצבות באצילות על אף שתחתן הקרפדות האפורות קבעו את מאורתן.

בתחתיתו של העמק זורם נהר ת'אם, אשר מימיו דלוחים ומלאים בעשבים שוטים. הוא בוקע ממעיינות חבויים וזורם אל מערות תת קרקעיות, ועל כן רוח העמק אינה יודעת מדוע אדומים המים ואנה הם הולכים.

הג'יני שרודף את קרני הירח מדבר אל רוח העמק, ואומר, "אני זקן, ושכחתי רבות. ספרי לי על המעשים והמראה והשם של אלו שבנו את מבני האבן הללו." והרוח משיבה, "אני זכרון, ואני מלומדת בחכמת העבר, אך גם אני זקנה. הישויות האלו היו כמו מי הנהר ת'אם, בלתי מובנות. את מעשיהם אינני זוכרת, מאחר והם נמשכו כמה רגעים בלבד. מראם עמום בזכרוני, מאחר והיה דומה למראה הקופים הקטנים שעל העצים. את שמם אני זוכרת בבירור, מאחר והוא התחרז עם שמו של הנהר. ישויות האתמול הללו כונו אדם."

וכך חוזר הג'יני לעוף אל קרני הירח הדקות, והרוח מביטה בקשב רב בקופים הקטנים שעל העצים שצומחים בחצר המתפוררת.

הסיפור הזה נכתב בידי הווארד פיליפס לאבקרפט, מאבות האימה הקוסמית, ידוע בעיקר בשל יצירתו של המיתוס של קת'ולהו. הסיפור המקורי נכתב בשנת 1919, ותורגם כאן על ידי.